בכל פסטירע יש טוב

הבנות שלי היו בפסטיגל.

אוף. היה לי קשה לכתוב את זה – לא קל לדבר על סודות אפלים כל כך. לא רק שהן היו שם, הסבים (לא מהצד שלי!) קנו להן את הדיסק, והן הכריחו אותי לצפות בו. שרדתי חצי שעה וביקשתי חנינה. אחרי שבוע הן כבר ידעו אותו בעל-פה, כולל המבטא הצפונבוני של הזמרות. וכאן, בשפל המדרגה, בשיא החושך, התחלתי לראות את נקודות האור.

קודם כל, אם הן מחקות את המבטא, הרי שיש להן אוזן מוסיקלית. לא רע – זה יעזור להן לקלוט שפות, ואפילו שירים שבאמת שווה לקלוט.

המתוק השני שהוצאתי מהעַז הגיע מהשיר “לגעת בעבר”, שיר במבטא מודגש. מי שלא שמע את הקטנה שרה את השורות על הרצל ובל הפסיד. אתן לכם דקה לקרוא אותו.

סיימתם? הנה הטריק: שאלתי אותן מי זה מוצארט. את זה הן ידעו בלי בעיות (תודה לבייבי מוצארט, לאוטו-גלידה ולכל שאר היצירות של וולפי שעובדו בדמי ימיהן). ומי זה בל? השאלה ניתרה אלי חזרה כמו בומרנג. סיפרתי להן על אלכסנדר גרהם בל בכמה מלים. את פיתגורס הן ניחשו (יש רמז בטקסט), והרחבתי קצת על גיאומטריה (דיברנו על צורות, למה להזכיר מלים ארוכות אם לא חייבים?). הדיון על זיגמונד פרויד היה קצר, קצת על התת-מודע במלים פשוטות (את אדיפוס והחלומות העדפתי להשאיר לשיחה על הפרחים והדבורים בעוד כמה שנים).

האדם הוויטרובי של ליאונרדו דה-וינצ'י. קצת פרופורציות
האדם הוויטרובי של ליאונרדו דה-וינצ’י. קצת פרופורציות

מכאן הן כבר תפסו פיקוד וביקשו בעצמן את המידע: אלביס גרר הדגמה ווקאלית קצרה מהוריי, על הרצל הגדולה ידעה (חסר לה שלא, ילדה בכיתה ד’), והשיא היה עם דה-וינצ’י, בו אני התמקדתי בהמצאות, אבא שלי בציור ואמא בפיסול. אפילו דנו בכמה ספקולציות על מונה ליזה (זהירות – קישור למאמר באנגלית).

מסתבר שגם במים הרדודים של הפסטיגל אפשר ללמוד לשחות בחומר.