יול 052015
 

עם פרסום המאמר תִּזְכֹּרֶתזֶה, קיבלתי מספר אימיילים עם שאלה כמעט זהה: איך עשית את זה? איך מוסיפים ניקוד לטקסט בעברית? האם אפשר לעשות זאת גם במסמכים במחשב, או רק בדפדפן? מה לגבי טלפון חכם? וטאבלט?

סימני ניקוד

סימני הניקוד (קמץ, פתח, חיריק וכל השאר) מופיעים בעברית כחלק מהאות: מתחתיה, בתוכה ומעליה. בעולם הדיגיטלי, הניקוד מתווסף אחרי האות, כלומר: יש להקליד את האות הרצויה ולאחריה את הניקוד, והמחשב כבר "ישתול" את הניקוד במקום המתאים באות. לדוגמה: אם נקליד את האות "א":

א

 

ואחריה נקליד קמץ (עוד מעט נראה איך עושים זאת), הוא יופיע מתחת לאות ולא אחריה:

אָ

 

כלומר, הקלדה עם ניקוד היא בעצם הקלדת אות וניקוד, אות וניקוד – ולפעמים אף יותר. לדוגמה: אות+דגש+ניקוד. אפשר גם להקליד קודם את המילה בשלמותה, ואז למקם את הסמן אחרי כל אות ולהוסיף את הניקוד.

הצגת ניקוד בעברית הינה תכונה מובנית בכל מערכת הפעלה מודרנית, כלומר: היא זמינה בכל תוכנה שהיא, וכמעט בכל גופן (פונט). ייתכן שתיתקלו בגופן מסוים שלא תוכנן למשימה, ולכן לא יהיה ניתן להציג בו ניקוד; אך כל הגופנים המגיעים עם Windows, לדוגמה, תומכים באופן מובנה בניקוד. עכשיו רק נותר לנו לברר איך מקלידים את סימני הניקוד – וזה נעשה אחרת בכל מערכת (טיפ: קיראו עד סוף המאמר כדי ללמוד על אפשרות שתעבוד בכל המערכות).

הוספת ניקוד ב-Windows 8

החל מ-Windows 8, ניתן להקליד ניקוד בדרך הבאה: מקמו את הסמן אחרי האות הרצויה, ואז לחצו על מקש Alt הימני בתוספת אחת מהאותיות הבאות:

Alt ימני בתוספת סימן תוצאה
ק קמץ אָ
פ פתח אַ
ח חיריק אִ
ש שווא אְ
צ צירה אֵ
ס סגול אֶ
ו חולם אֹ
\ קובוץ אֻ
ד דגש, שורוק, מפיק אּ
' ש ימנית שׁ
/ ש שמאלית שׂ
ר חטף-קמץ אֳ
] חטף-פתח אֲ
ב חטף-סגול אֱ

 

אם תשתמשו במקלדת הווירטואלית של Windows (הנקראת "לוח מקשים על המסך"), זה ייראה כך:

המקלדת הווירטואלית של Windows 8.1

המקלדת הווירטואלית של Windows 8.1

הוספת ניקוד במערכות Windows ישנות יותר

השימוש באות הראשונה של סימן הניקוד (ק' עבור קמץ וכד') די חדש; במערכות הפעלה ישנות יותר, כגון Windows 7, יש לוודא שמקש Caps Lock לחוץ, ואז ללחוץ על צירוף של Shift ומספר בשורת המספרים העליונה במקלדת:

Shift בתוספת סימן תוצאה
; שווא אְ
1 חטף-סגול אֱ
2 חטף-פתח אֲ
3 חטף-קמץ אֳ
4 חיריק אִ
5 צירה אֵ
6 סגול אֶ
7 פתח אַ
8 קמץ אָ
9 ש שמאלית שׂ
0 ש ימנית שׁ
חולם אֹ
= דגש, שורוק, מפיק אּ
\ קובוץ אֻ

ניקוד במכשירים ניידים

מקלדת עברית של SlideIT למכשירי אנדרואיד

מקלדת עברית של SlideIT למכשירי אנדרואיד

אייפון, אנדרואיד ודומיהם לא ניחנו ביכולת מובנית לנקד, אם כי הגופנים העבריים שלהם מסוגלים להציג ניקוד. עבור מכשירי אנדרואיד נוכל להתקין מקלדות מיוחדות, כגון SlideIT (בתשלום; ניתן להתנסות חינם למשך 15 ימים) עם תוסף עברית.

מכשירי iPhone ו-iPad ייאלצו לעבור תהליך "פריצה" לשם התקנת הניקוד, מאחר שמערכת ההפעלה שלהם אינה תומכת בהקלדת ניקוד (למעוניינים: חפשו בחנות Cydia את HebrewMenukad).

 

מקלדת וירטואלית

בכל מערכת בה תבחרו, תוכלו לנקד גם באמצעות מקלדת מבוססת-דפדפן: האתר שער לים מציע מקלדת וירטואלית הכוללת סימני ניקוד, בה תוכלו להקליד באמצעות לחיצה על כפתורים והעתקת הטקסט הנוצר. אתר Read-Hebrew מגדיל לעשות, ומציע, נוסף על המקלדת הווירטואלית, כפתור שיציע לכם לנקד כל מילה שהקלדתם. בנוסף, האתר ישמיע לכם את המילה המבוקשת – שימושי במיוחד עבור עולים חדשים. משתמשים עצלנים במיוחד מוזמנים לגשת לאתר נקדן, בו יוכלו להקליד טקסט בעברית ללא ניקוד, ללחוץ על כפתור ולקבל את הטקסט מנוקד כדבעי. מאחר שמדובר באתרי אינטרנט, ניתן להשתמש בכל האפשרויות הללו בכל מערכת: מחשב, טאבלט או טלפון. סימון הטקסט המנוקד, העתקה והדבקה זריזות – וְגַם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְנַקֵּד אֶת דִּבְרֵיכֶם.

מרץ 162014
 
מחשב עתיק (למצולם אין קשר למאמר)

מחשב עתיק (למצולם אין קשר למאמר)

בכל רגע נתון, מישהו שאתם מכירים שוקל רכישה של מחשב חדש. במחשבה שניה, קרוב יותר לוודאי שמדובר בעשרה או במאה ממכריכם, ואולי אפילו מדובר בכם! הסיבות לרכישת מחשב חדש רבות ומגוונות (אתם מוזמנים לדלג עליהן, או לסמן את כל האפשרויות המתאימות עבורכם):

  • אין לכם מחשב ואתם צריכים (או רוצים) אחד
  • יש מחשב (אולי אפילו יותר מאחד) בבית, אבל יש הרבה יותר בני משפחה מאשר מחשבים, וכולם רוצים (או צריכים) להשתמש בו בו-זמנית
  • המחשב הקיים איטי מדי
  • המחשב הקיים לא יכול להריץ תוכנות מסוימות
  • הדרישות שלכם מהמחשב השתנו – לדוגמה, פעם הספיק לכם מחשב שולחני בחדר העבודה, והיום אתם מעוניינים להשתמש בו גם לצפייה בסרטים מהספה בסלון
  • המחשב הישן נגנב
  • המחשב הישן נראה ישן ומשעמם – אם זה נכון לגבי רהיטים, זה בהחלט לגיטימי להרגיש כך כשמדובר באביזר שנמצא בשימוש יומיומי.

אני בטוח שתוכלו למצוא סיבות נוספות – אתם מוזמנים להוסיף אותן כתגובות למאמר.

בעבר, הבחירה היתה קשה: האם לבחור במחשב תוצרת יצרנית בינלאומית מוכרת או מקומית? האם לבחור במפרט כזה או אחר? להשתמש בחלקים קיימים של המחשב הישן (כמו מסך או מקלדת), או לנצל את ההזדמנות ולשדרג הכל? כיום, לעומת זאת, הבחירה קשה שבעתיים – לכל השיקולים הקיימים נוספו אפשרויות חדשות ומגוונות: האם לבחור במחשב נייח או נייד? מסך רגיל או מסך מגע? אולי טאבלט? ואולי אחד מיצורי הכלאיים ההיברידיים – מחשב נייד ההופך לטאבלט (או להיפך)?

לשאלות הללו אין תשובה אחת ויחידה, כמובן. הכל תלוי בצרכים וברצונות שלכם. הבה ונעשה קצת סדר, נתבונן באפשרויות הקיימות ונראה איך ישפיעו הצרכים והרצונות שלכם על הבחירה.

מחשב נייח

הכי מוכר. הכי פשוט. מערכת ההפעלה Windows היא הפופולרית ביותר למחשבים, ורוב התוכנות הקיימות יעבדו עליה. מחשב נייח הוא סמל ההתאמה האישית:

מחשב נייח. פשוט, רגיל, מוכר

מחשב נייח. פשוט, רגיל, מוכר

  • כמות הזיכרון ניתנת לבחירה – מגיגה בודד של זיכרון (ממש לא מומלץ, לכו על שניים לפחות) ועד לשמונה ואפילו 16 (ואפשר גם יותר)
  • גודל הדיסק הקשיח: 500MB, או 1TB, או יותר; דיסק בודד, שניים או אפילו יותר, כחלק ממערכת אל-כשל (RAID)
  • מסך: רגיל (יחס 3:4) או רחב (9:16), גדלים שונים, עם רמקולים מובנים או בלי, ועוד שלל אפשרויות
  • מקלדת: רגילה, ארגונומית או אלחוטית; ואולי משהו שונה לגמרי

…ועוד לא דיברנו על עכברים, מצלמות וציוד היקפי אחר.

רוב התוכנות הקיימות כיום למחשבים אישיים נוצרו עבור המחשב הנייח: לדוגמה, הן יוצגו טוב יותר על מסך גדול, בעוד על מסכים של מחשבים ניידים נקבל חלונות "חתוכים" או מוסתרים (שאלו כל מעצב גרפי שנאלץ לעבוד עם פוטושופ ושלל חלונותיה על-גבי מסך קטן). פעולות מסוימות יהיו נוחות יותר לביצוע עם מקלדת מלאה ולא מוקטנת (כמו במחשב נייד) או וירטואלית (על המסך, כמו בטאבלט): הקלדת מסמכים, עבודה שוטפת עם גליונות אלקטרוניים ועוד.

יתרונות: תוכנות מוכרות, אפשרויות גמישות ואינסופיות, מחיר זול יחסית, מסך גדול, נפח אחסון גדול.

חסרונות: לא נוח להזזה, נמצא במקום אחד בלבד, דורש מקום מיוחד משלו, או בקיצור – נייח.

מחשב נייד

ניידות היא שם המשחק

ניידות היא שם המשחק

גם המחשב הנייד נמצא עמנו כבר שנים רבות. הוא דומה מאוד לאחיו הגדול והנייח, בהבדל אחד משמעותי: הוא תוכנן להתנייד ממקום למקום, ולכן הוא קטן יותר וקל יותר (לפחות תיאורטית).

מערכת ההפעלה והתוכנות של המחשב הנייד זהות לאלה של המחשב הנייח. הציוד ההיקפי, לעומת זאת, מגיע מובנה: מקלדת מותאמת למידות המחשב, מסך קטן יחסית, משטח מגע במקום עכבר ועוד. אתם יכולים לחבר אליו ציוד אחר – מקלדת ועכבר אמיתיים, מסך גדול ורמקולים איכותיים, אבל אז תאבדו את כל היתרונות שבניידות. גם הבחירה ברכיבים שמתחת למכסה מוגבלת: מאחר שמדובר במערכת מוקטנת, היצרנים שולטים כמעט לחלוטין במפרט ומציעים מבחר מוגבל ביותר של אפשרויות בחירה: גודל הדיסק, כמות הזיכרון וזהו, כמעט.

מילות המפתח הן משקל וסרבול: ככל שהמסך של המחשב הנייד גדול יותר, כך המחשב גדול ומסורבל יותר לנשיאה; ככל שהסוללה מספיקה ליותר זמן, כך היא גדולה וכבדה יותר. ואל תשכחו את ספק הכח הגדול והכבד, על כבל החשמל המסורבל שלו.

יתרונות: תוכנות מוכרות, נייד.

חסרונות: אפשרויות מוגבלות להרחבה, מסך קטן, ציוד היקפי מוגבל. עלול להיות כבד מאוד ומסורבל, אפילו ללא מטען וציוד היקפי.

מחשב היברידי

לפני כעשור, ניסתה מיקרוסופט לקדם תחום שנקרא אז מחשב-טאבלט (Tablet PC): מחשב נייד עם מסך מגע ועט מיוחד (הנקרא חרט או סטיילוס) לכתיבה עליו. הניסוי לא הוכתר בהצלחה יתרה (למגינת לבו של כותב שורות אלה), אבל זכה לעדנה דווקא לאחר שחברת אפל הרימה את הכפפה והכריזה על מתחרה למחשב האישי בדמות הטאבלט שלה – iPad. בעקבות זאת, נוצר פלח שוק חדש, שהתמלא עד מהרה גם בטאבלטים המריצים את מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל, וכהשלמה של המעגל – מיקרוסופט הוציאה את Windows 8, שיועדה להתנהג גם כמו Windows המסורתית וגם כמו מערכת "טאבלטית".

יוגה של לנובו: מחשב היברידי ואקרובטי (לחצו להגדלת התמונה)

יוגה של לנובו: מחשב היברידי ואקרובטי (לחצו להגדלת התמונה)

היברידיות מסוג אחר: XPS 12 של Dell

היברידיות מסוג אחר: XPS 12 של Dell

פועל יוצא מכך הוא הצפתו של השוק במחשבים מסוג חדש-ישן: מחשבים ניידים בעלי מסך מגע, המאפשרים לקפל את המקלדת ולהסתירה מאחורי המסך, או אפילו לנתקה כליל ולהשאיר רק את המסך בידי המשתמש. זאת, בכדי לקבל תחושה ונוחות שימוש של טאבלט, עם האפשרות לעבור למצב "עבודה" עם מקלדת ועכבר (או לפחות משטח מגע).

יתרונות: תוכנות מוכרות, נייד, ניתן לשימוש כמחשב וגם כטאבלט, נוח מאוד לשימושים מסוימים.

חסרונות: אפשרויות מוגבלות מאוד להרחבה, מסך קטן, ציוד היקפי מוגבל. לעתים "נופל בין הכסאות" – לא מספיק נוח כמחשב, לא מספיק קל ובעל שעות סוללה ארוכות כמו טאבלט.

טאבלט

כאמור, תחום זה נוצר על-ידי חברת אפל עם השקתו של iPad, והורחב על-ידי חברות שונות שייצרו טאבלטים הפועלים עם מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל (וגם כמה שפועלים עם Windows 8). באופן כללי, מדובר במכשיר בעל מסך מגע בן 7-10 אינץ', המסתיר מאחוריו מעבד וזיכרון חלשים למדי – אך חסכוניים מאוד בצריכת סוללה.

טאבלטים טובים מאוד למטרות צריכת תוכן – קריאת מסמכים וספרים, צפיה בסרטים, גלישה באינטרנט וכמובן משחקים. המסך הקטן והיעדרה של מקלדת אמיתית מונעים מהטאבלטים לשמש בתפקידי כתיבה ועריכה משמעותיים.

טאבלטים: מגוון יצרנים, מגוון גדלים

טאבלטים: מגוון יצרנים, מגוון גדלים

יתרונות: נייד, נוח מאוד לשימושים מסוימים, חיי סוללה ארוכים.

חסרונות: מיועד לשימושים מוגבלים בלבד, תוכנות שונות מאלה של המחשב האישי והנייד, בדרך-כלל ללא ציוד היקפי.

טלפון נייד

לא, לא התבלבלתי – הטלפונים הניידים הולכים ותופסים את מקומם של המחשבים על שולחנם (ובעיקר בכיסם) של אנשים רבים. ההבדל המעשי היחידי כמעט בין טלפון נייד לטאבלט הוא הגודל. קיומם של טלפונים בגדלים שונים (ובראשם Note של סמסונג) מטשטש את ההבדל הזה, ומדגיש את העובדה שטלפון הוא בסך-הכל טאבלט עם היכולת להתקשר לאנשים. אפילו שם יש לטישטוש הזה בין הטלפון לטאבלט: פאבלט (phablet = phone + tablet).

עבור אנשים שרוצים להשתמש במחשב שלהם בעיקר לצריכת תכנים (צפיה בסרטים ושאר השימושים שפורטו לעיל), ומדי פעם לענות לאימייל או להתכתב בתוכנת מסרים כמו WhatsApp, הטלפון יכול להוות מכשיר טוב מספיק. ואם כבר יש ברשותנו טלפון שעושה כל מה שאנחנו צריכים, לשם מה לנו מחשב?

יתרונות: נייד (מאוד), נוח מאוד לשימושים מסוימים, חיי סוללה ארוכים, נמצא כבר ברשותם של אנשים רבים, אפשר גם להתקשר באמצעותו.

חסרונות: מיועד לשימושים מוגבלים בלבד, תוכנות שונות מאלה של המחשב האישי והנייד, מסך קטן.

יבול עדכני של טלפונים חכמים (נכון לכתיבת שורות אלה)

יבול עדכני של טלפונים חכמים (נכון לכתיבת שורות אלה)

ויש עוד

סקרנו בקצרה את הקטגוריות העיקריות. כפי שכבר ראינו, הקטגוריות הללו מכילות קטגוריות-משנה – לדוגמה, המחשבים ההיברידיים בעלי המקלדת (convertibles) לעומת אלה שאין להם מקלדת כלל (slates), או הקטגוריה בעלת השם המוזר פאבלט. את המאמר הבא נקדיש להשפעות הרצונות והצרכים שלנו על הבחירה בקטגוריות הללו.

פבר 122014
 

ממוחשבים ככל שנהיה, אנחנו עדיין בני אדם. חושבים, מרגישים – ובעיקר אי-רציונליים. אפשר לנצל אותנו די בקלות באמצעות מניפולציות – מתוחכמות יותר או פחות. אם אי-פעם היה לכם לא נעים ממישהו, אם המוכר בחנות הצליח לדחוף לכם מוצר שלא הייתם צריכים, ואפילו אם עזרתם לגברת עם סלים לעלות לאוטובוס – נתתם לרגשות שלכם לעבוד בשבילכם. לפעמים זה טוב, לפעמים פחות, ובאינטרנט זה יכול להיות די רע.

מניפולציה על רגשות

הנדסה חברתית (באנגלית: social engineering), הינו מונח שהגיע מתחום מדעי החברה, ובמקור נועד לציין שימוש בהתנהגות חברתית של בני-אדם לשם ניתובם לצרכים שונים (בעיקר פוליטיים). המונח אומץ על-ידי קהיליית האבטחה הממוחשבת, וכיום הוא מציין בעיקר את המניפולציות שמבוצעות עלינו, המשתמשים, כדי שנוותר על האבטחה שלנו ונבצע את רצונו של פושע כלשהו. רוצים דוגמה? לא חסרות כאלה:

אנטי או וירוס?

במאמר חיסון נגד וירוסים – לא רק לחורף, דנו בתוכנות זדוניות המתחזות לתוכנות אנטי-וירוס לגיטימיות. בחלק זה של המאמר תוכלו לקרוא על הזיופים הללו, ואפילו לבחון את עצמכם בזיהוי התוכנות המרושעות מבין המסכים המוצגים.

הסיבה לעצם קיומן של התוכנות הללו ברורה: אנשים רעים רוצים לגשת אל המחשב שלנו – כדי לדלות ממנו מידע, כדי לעקוב אחרינו או אפילו סתם כדי להשתלט עליו ולעשות באמצעותו דברים שליליים – והדרך הטובה ביותר לגרום לנו להריץ תוכנה זדונית על המחשב היא להסוות אותה כתוכנה שכולנו רוצים להאמין בה. במקרה הזה, זו תוכנת אנטי-וירוס שתשמור עלינו מהאנשים הרעים… אנחנו רוצים כל-כך להאמין שהכל יהיה בסדר, ולכן אנחנו מוכנים להפסיק לחשוב (ולחשוד) בהיגיון, ובמקום זה ממהרים להתקין את התוכנה על-סמך ההבטחה העצמית שלה לעזור. הפתרון הוא מניעתי: אל תסתבכו מלכתחילה. התקינו רק תוכנות שאתם מכירים או שקיבלתם עליהן המלצות חמות, כולל חיפוש של שם התוכנה בגוגל אם צריך.

סיסמה בבקשה

הטלפון מצלצל. אתם עונים, ובצד השני נמצא טכנאי של ספק האינטרנט שלכם, שרוצה לשדרג לכם את חוויית הגלישה וצריך רק את שם המשתמש והסיסמה שלכם. אתם נותנים לו… וכאן הבעיה. האם אתם יודעים שזה באמת טכנאי? נניח שהוא נתן את שם ספק האינטרנט שלכם – הוא יכול להמר על אחד הספקים הגדולים, לחייג לארבעה אנשים ולהיות צודק ברבע מהפעמים. ובכלל, האם חשבתם לרגע על כך שלספק האינטרנט שלכם יש גישה לכל המידע שהוא סיפק לכם מלכתחילה, כולל שם משתמש וסיסמה?

כריכת ספר בנושא הנדסה חברתית

כריכת ספר בנושא הנדסה חברתית

באנגלית נקראת ההתחזות הזו phishing, ובעברית "דיוג". לא לחינם חברות רציניות חוזרות שוב ושוב על ההודעה: אנחנו לא נבקש ממך לעולם את פרטי המשתמש שלך, מספר חשבון הבנק, פרטי כרטיס האשראי וכו' (למעט ארבע ספרות אחרונות כאמצעי זיהוי) – החברות לא צריכות את המידע הזה, כי הוא כבר ברשותן. מי שצריכים אותו הם "דייגים" – פושעים שמנסים "לדוג" מידע יקר-ערך ברשת, כמו מספרי חשבונות בנק או כרטיסי אשראי. מלבד שיחות טלפון, נסיונות דיוג נעשים גם באמצעות אתרים מזויפים, הנראים זהים לחלוטין לאתר הרשמי של הבנק או החברה אבל נמצאים בכתובת שונה. הדייגים מאתרים בדרך-כלל כתובת עם שגיאת כתיב (לדוגמה: www.bankhapaolim.co.il – שמתם לב לשגיאה?) ובונים אתר שייראה זהה לאתר האמיתי, כדי שלא תשימו לב לכך שלא הגעתם לאתר הבנק שלכם. ברגע שהקלדתם את פרטי הכניסה לחשבון הבנק שלכם (שם המשתמש והסיסמה), הנזק כבר נעשה – נתתם לדייגים את כל המידע הדרוש להם, ועכשיו הם יכולים להיכנס לחשבון הבנק שלכם ברשת ולהוציא ממנו כספים.

את נסיונות הדיוג באמצעות אתרים מזויפים משלימות הודעות אימייל: רשמיות למראה, מנוסחות יפה ואפילו מתהדרות בלוגו האמיתי של הבנק או החברה, אבל מכילות קישורים לאתרים המזויפים. ראו הוזהרתם.

אפשר להפקיד אצלך כסף?

שיטת דיוג נוספת נקראת "העוקץ הניגרי", והיא הולכת ככה: אתם מקבלים אימייל מאדם המציג עצמו כשליט המודח של ניגריה, או מדינה אפריקאית אחרת. ברשותו מאות אלפי דולרים שהוא רוצה להבריח מהמדינה, והוא ישמח להיעזר בחשבון הבנק שלכם כדי לעשות זאת, כמובן תמורת עמלה שמנה. לשם כך, עליכם לאשר לו גישה לחשבון שלכם. אם תאוות הבצע תתגבר עליכם ותאשרו, תגלו שלא רק שהחשבון שלכם לא זכה במאות אלפי הדולרים המובטחים, אלא שהוא רוקן לחלוטין ממעט השקלים שהיו בו.

הדייג החרוץ בונה על תאוות הבצע האנושית ועל העיוורון החלקי שנלווה אליה. אתם יכולים להימנע מפגיעה באמצעות הפעלת השכל הישר והתגברות (לא תמיד קלה!) על הדחפים הראשוניים שיש לכולנו.

מזדנבים

כאמור, הנדסה חברתית איננה המצאה של עידן האינטרנט. לדוגמה, אם הכניסה למקום העבודה שלכם מתאפשרת רק לאחר העברת תג עובד או הקשת קוד, שימו לב למזדנבים – אנשים שאין להם אישור כניסה, ולכן הם מחכים שהדלת תיפתח על-ידי מישהו אחר ואז נכנסים בזריזות אחריו. המניע? החל בצורך תמים אך דחוף לשירותים, דרך פשיטה על תיקי העובדים וגניבת ארנקים, ועד לגניבת מידע ונכסים אחרים של החברה. המזדנב סומך על כך שלאנשים לא נעים להתעמת עם אנשים אחרים – רוב בני האדם יעדיפו לעבור על הזדנבות בשתיקה במקום לשאול את המזדנב מי הוא (מה אם הוא באמת עובד כאן? אולי אפילו נפגשנו כבר ושכחתי? איזו פדיחה…) או לבקש ממנו להשתמש בתג האישי שלו (הוא עוד יחשוב שאני נודניק).

ויש עוד

כותרת מעיתון: גישה מנומסת של האקר עובדת כמו קסם

כותרת מעיתון: גישה מנומסת של האקר עובדת כמו קסם

סקרנו דוגמאות מעטות בלבד מים האפשרויות העומדות בפני אנשים רעים לנצל את טוב לבנו ואת רצוננו לעזור (וגם דחפים אחרים, נחמדים פחות, כמו תאוות הבצע הקיימת בכל אחד מאיתנו). פושעים יצרתיים ממציאים שיטות חדשות לבקרים כדי לנצל תכונות אנושיות למטרות שפלות. אף תוכנה או מערכת לא תוכל לעזור לכם – כאן מדובר בהפעלת שיקול דעת. קחו דקה, נשמו עמוק וחשבו – זה בדיוק מה שהדייגים, המזדנבים ושאר עושי הצרות מקווים שלא תעשו.

ינו 142014
 

אם אתם קוראים את המאמר הזה מעל-גבי מסך המחשב, אתם כנראה מנויים לספק תשתית (הוט או בזק) ולספק אינטרנט (בזק בינלאומי, 012 או אחד מהספקים הרבים האחרים). אם אתם קוראים את המאמר ממסך הטלפון שלכם, כנראה שיש לכם חיבור לשירות האינטרנט של ספק הטלפון הסלולרי שלכם (פלאפון, סלקום, הוט מובייל וכו'). בנוסף, אתם מנויים ודאי לשירותי טלפון קווי (באמצעות הוט או בזק) ו/או סלולרי, במחיר קבוע או לפי שיחות, ואולי גם לערוצים שונים בטלוויזיה.

במסגרת המנויים שלכם, אתם משלמים בכל חודש סכומים קבועים לספקים השונים, ובנוסף תשלומים עבור דקות שיחה או תוספות שונות. מתי בפעם האחרונה עצרתם ובדקתם אילו שירותים בדיוק אתם מקבלים, על מה אתם משלמים וכמה, ולא פחות חשוב – כמה יעלו לכם השירותים הללו אצל ספק אחר?

מחליפים ספק

מזמן כבר ברור שהוצאות התקשורת אינן סתם מותרות – טלפון ואינטרנט הינם מצרכים חיוניים כיום (על טלוויזיה נוכל להתווכח בפעם אחרת). פערי המחירים בין הספקים השונים יכולים להגיע למאות ואף לאלפי אחוזים, ובכל זאת – רובנו לא ממהרים לעזוב את הספק הנוכחי שלנו ולעבור לספק אחר. למה?

ראשית, מדובר בבלבול מוח: כדי להצדיק מעבר כזה, עלינו ליצור רשימה של ספקים בתחום, לבצע סקר שוק ולברר מחירים וסוגי שירות, ולא פחות חשוב – לברר את טיב השירות והמוניטין של הספקים השונים.

שנית, מדובר בכאב ראש: הביורוקרטיה הכרוכה בהתנתקות מהספק הנוכחי ובהתחברות לחדש, הקשיים הטכניים הכרוכים בהתאמת הציוד שלנו לספק החדש, בשינוי ההגדרות ולפעמים גם בעדכון המשפחה והחברים בשינוי הזה (לדוגמה, כתובת אימייל אצל ספק האינטרנט).

אבל הסיבה העיקרית היא הנטיה הטבעית של המין האנושי לא לנקוף אצבע אם לא ממש חייבים. כנגדה, אני רוצה להזכיר לכם שיש גם מניעים טובים למעבר: המחיר, סוג השירות (שדרוג מהירות הגלישה או מעבר לתוכנית הכוללת מספר אינסופי של מסרונים) וגם איכות השירות.

רוצים להתגבר על העצלנות הטבעית ולהיווכח שהשד לא נורא כל-כך? יאללה, לעבודה.

כמה זה עולה לנו?

כדי לבדוק כמה אנחנו משלמים יחסית להיצע בשוק, עלינו לדעת קודם-כל כמה אנחנו משלמים. נשמע טפשי? ממש לא – מבצעים מסתיימים, חבילות גלישה מתעדכנות אוטומטית ושינויי מדד ומע"מ עושים אף הם את שלהם, כך שהסכום עליו סוכם עם הספק שלכם לפני שנתיים יכול היה להשתנות מספר פעמים מבלי שתרגישו. לכן, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא להשיג את הנתונים העדכניים מהספק, בדך-כלל רוחב-פס (מהירות גלישה) וסכום החיוב החודשי. ודאו שאתם יכולים לבטל את ההסכם הנוכחי שלכם (האם חתמתם על התחייבות לשלוש שנים? האם אתם משלמים עדיין על מודם או נתב?). חפשו את החשבונית האחרונה שקיבלתם, או – עדיף – דברו עם נציגי השירות של הספק בטלפון כדי לקבל תמונה מקיפה וברורה של מצב העניינים ביניכם.

אם אתם כבר מחזיקים את החשבונית האחרונה מהספק שלכם ביד, או משוחחים עם נציגי השירות, נצלו את ההזדמנות לעבור על רשימת השירותים, וודאו שאינכם משלמים על שירות שאינכם צריכים: עלון אלקטרוני שהספק שלכם מחייב אתכם עליו בכמה שקלים (ואתם יכולים לקבל בחינם במיליון מקומות אחרים), תוכנת אנטי-וירוס בתשלום חודשי (שאתם יכולים להשיג חינם אין כסף), ועוד דרכים שונות לעשות עליכם עוד כמה גרושים פה ושם. כשאתם מדברים עם הספק שלכם, אל תשכחו להורות לו לבטל את השירותים הבלתי-נחוצים הללו.

עכשיו, כשאנחנו יודעים היכן אנו עומדים, אפשר לצאת לשוק ולהשוות מחירים.

עושים שוק

השוואת מחירים באתר כמהזה

השוואת מחירים באתר כמהזה

הצעד הבא הוא ליצור רשימה של הספקים בתחום: אם מדובר על החלפת ספק התשתית, המועמדים היחידים (נכון לכתיבת שורות אלו) הינם בזק והוט. בתחום ספקי האינטרנט קיימים 012, נטוויז'ן, אינטרנט רימון ועוד, וכך לכל תחום יש רשימת ספקים משלו. ודאי תשמחו לשמוע שיש מי שעשה עבורכם את העבודה:

  • באתר הממשלה גוב-נט תוכלו למצוא עמוד המוקדש לספקי אינטרנט (שירות ותשתית), ובו רשימות ספקים מעודכנות.
  • עמוד אחר באתר הממשלה מכיל קישורים לחברות הטלפוניה, הסלולר, הטלוויזיה והלוויין (שימו לב לקישורים בצד ימין של העמוד).
  • כמהזה הינו אתר המוקדש להשוואת מחירים. בעמוד הבית של כמהזה תוכלו למצוא השוואות מפורטות בין חברות שונות, בהתבסס על מחירים, רוחב-פס, הטבות, ואפילו דירוג הגולשים.

מידע נוסף שלא יסולא בפז הינו המלצות מחברים, קרובי משפחה, עמיתים לעבודה וכל אדם אחר שאתם סומכים על שיפוטו. שאלו את מכריכם על רשמיהם, חוויותיהם ודעתם (בטלפון, באימייל או באמצעות פרסום שאלה לקהל הרחב בפייסבוק) , ותקבלו מידע יקר-ערך שלא תמצאו בנתונים היבשים שבאתרים – באיזו חברה מחכים שעות בתור, איזו חברה תשמח לענות לכל שאלה אבל תתעלם מנסיונות ההתנתקות שלכם ועוד תובנות מעניינות.

החלטתם שכדאי לעבור? יש לכם ספק מועדף? נהדר. הבה נעבור לצעד הבא.

מתחברים

החלק הכי קל וכיפי: מתקשרים לספק המועדף עלינו ומבקשים להתחבר. נותנים את מספר כרטיס האשראי ועוד פרטים, ומקבלים כרטיס סים/שם משתמש וסיסמה/כל דבר אחר שיסמל את ההתקשרות בין הצדדים. עכשיו צריך להגיד שלום לספק הישן. זה דווקא הרבה יותר קל מכפי שאתם חוששים.

מתנתקים

פעם, הייתם צריכים להתקשר לספק אותו החלטתם לנטוש, לחכות בתור הטלפוני (למה שהוא ישקיע בקווים עבור לקוחות לא מרוצים?) ולעמוד בסחבת הביורוקרטית (למה שהוא יקל על עזיבת לקוחות?). חוקים באדיבות כנסת ישראל, בשילוב עם אתר אינטרנט ייחודי, הפכו את המטלה לפעולה קלה ואפילו כיפית: גשו לאתר נתק, ובשלושה צעדים פשוטים הגישו בקשת התנתקות מהספק – האתר אפילו ישלח את הבקשה בשמכם ישירות לספק בפקס ויחזור אליכם עם אישור המשלוח, כדי שלספק לא יהיה אף תירוץ. הספק מחויב להיענות לבקשתכם תוך שלושה ימי עסקים, מבלי ליצור אתכם קשר כדי לעכב את ביצוע הפעולה. אתר נתק הינו יוזמה פרטית של שני אנשים – נתנאל וכשטיין ואריק מלול, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות להם על פועלם למען הצרכנים. יותר מעשרת אלפים אנשים משתמשים בשירותי האתר מדי חודש, ואתם מוזמנים להצטרף אליהם.

אתר נתק

אתר נתק

נהנים

זהו, סיימנו. אתם יכולים להתרווח וליהנות מספק אדיב יותר, ממהירות גלישה גבוהה יותר וממחיר זול יותר. נכון שלא היה נורא כל-כך?

יול 182013
 

קיבלתם אימייל מעניין ואתם רוצים לשלוח אותו לכל מכריכם וקרוביכם? כתבתם מניפסט מהפכני ואתם רוצים להודיע על כך לעולם כולו? אתם רוצים להודיע משהו ליותר מאדם אחד, ומעוניינים בתגובה/אישור/הערות? חכו רגע, אל תשלחו את האימייל שלכם עדיין. הרשו לי להראות לכם משהו.

קודם כל, לפני שאתם מעבירים למישהו אימייל שקיבלתם, אנא ודאו שהוא אמיתי. שנית, עיצרו רגע לחשוב על המקבל: האם הוא ישמח לקבל את ההודעה שלכם, או שיש סיכוי סביר (ואולי יותר מכך) שהוא ימחק אותה מייד, ואולי אפילו יפטיר איזו קללה עסיסית אודות האנשים שמזבלים לו את תיבת הדואר?

אם עברתם את המשוכה – את בטוחה שההזמנה להרצאה שלך אכן אמורה להישלח לכל האנשים שבחרת, אתה בטוח שהסטיקר שעיצבת ישמח את כל המכותבים עליהם החלטת – יש לי (ולמכותבים שלכם) עוד בקשה קטנה: אל תפרסמו את רשימת המכותבים המלאה. בכל אימייל שאתם שולחים, אתם מציינים את כתובת השולח (אתם), וכן את כתובות האימייל של כל הנמענים בתיבת "אל" (To). זה טוב ויפה, וזו דרכה היחידה של תוכנת האימייל שלכם לבצע את המשלוח עד לתיבת הדואר של הנמענים, אבל בדרך, אתם מפרסמים לכל נמען את שמות כל הנמענים האחרים. אם כל נמען ישיב לכם, אפילו תשובה קצרצרה ("אני מגיע!" "ממתי את מרצה על ננוגיאופיזיולוגיה השוואתית?" "מצחיק!!!!1"), וילחץ בטעות על כפתור "השב לכולם" (Reply All), הרי שכל הנמענים האחרים יהיו שותפים בעל-כורחם לשיחה. בנוסף, זוהי חדירה אפשרית לפרטיותם של אנשים (אולי חלק מהנמענים שלך לא מעוניינים שכל העולם ידע את הכתובת האישית שלהם?), שלא לדבר על הצקות, הטרדות ומשלוח אימיילים לא-רצויים אחרים על-ידי מי מהנמענים לכל הנמענים האחרים.

אז מה עושים?

איך שולחים אימייל אחד להרבה אנשים, בלי לחשוף אותם זה לזה? יש פתרון פשוט: עותק מוסתר.

כל תוכנות האימייל מגיעות עם שני שדות עבור נמענים: "אל" – שדה אליו נוסיף את הנמענים הראשיים, ו"עותק" – שדה אליו נוסיף מכותבים שאמורים רק להיות מודעים לאימייל שלנו. זהו שריד לימים בהם שלחנו מכתבים שנכתבו או הודפסו בדיו על-גבי נייר (זוכרים?). מכתבים רשמיים פתחו בשורה "אל:" בתוספת שם הנמען – נאמר, פקיד זוטר במשרד לענייני משהו. מתחת לנמען הופיע "העתק:" – שמו של נמען נוסף, בדרך-כלל הממונה על הנמען הראשי, לדוגמה השר עצמו. זו היתה הדרך לכתב אדם אחד, אך להודיע על כך גם לאדם השני, ולא פחות מכך – לרמוז לנמען שלנו שהאדם השני יודע על המכתב ששלחנו ועוקב אחר ההתפתחויות. מאחר שההעתקים הללו נוצרו בעבר באמצעות נייר העתקה (נייר פחם), שדה הנמענים הנוספים (ההעתק) קרוי עד היום באנגלית "העתק פחם" (Carbon Copy, או בקיצור CC).

שני השדות הללו – "אל" ו"העתק" – זהים מבחינתה של תוכנת הדואר: היא תשלח את ההודעה לכל המכותבים במידה שווה, ללא קשר לשדה בו הם רשומים. קוראי האימייל יוכלו לראות את שם השולח, את שמות הנמענים הראשיים וגם את שמות הנמענים שקיבלו "העתק". אבל יש עוד שדה אחד, סודי למחצה: ההעתק המוסתר. שדה זה דומה למדי מבחינת תוכנת הדואר לשדות האחרים – היא תשלח עותק של ההודעה לנמענים המופיעים בשדה, אבל בהבדל אחד: שמות הנמענים המופיעים בשדה לא יופצו בהודעה. באנגלית נקרא השדה הזה "העתק פחם עיוור" (Blind Carbon Copy, או BCC). עכשיו אתם יודעים מה פשר האימיילים שאתם מקבלים למרות ששמכם בכלל לא מופיע ברשימת הנמענים, או – הרבה יותר מוזר – אם רשימת הנמענים ריקה לגמרי: השולח נהג בנימוס (קוראים לזה netiquette, "נימוסי רשת", ואנו נדון בהם אולי בפעם אחרת) וחסך מכם את החשיפה לאנשים אחרים.

עותק מוסתר בפעולה...

עותק מוסתר בפעולה…

...וככה זה נראה בצד המקבל. שימו לב לשדות "עותק" ו"אל" הריקים.

…וככה זה נראה בצד המקבל. שימו לב לשדות "עותק" ו"אל" הריקים.

אם איכם רואים את שדה ההעתק המוסתר, בידקו את הגדרות תוכנת הדואר שלכם. ב-Outlook, לדוגמה, תוכלו למצוא את ההגדרה הרלוונטית אם תיצרו הודעת אימייל חדשה, תגשו לתפריט אפשרויות ותוודאו שהמלבן עותק מוסתר מסומן (מואר). ככה זה נראה ב-Outlook 2010:

אפשרות עותק מוסתר ב-Outlook 2010

אפשרות עותק מוסתר ב-Outlook 2010

מהיום, כשאתם שולחים אימייל בתפוצה רחבה, אנא ודאו ששמות הנמענים נמצאים כולם בשדה העותק המוסתר. הם ואני מודים לכם מראש.

מאי 292013
 

האם קיבלתם אימייל כזה לאחרונה?

זהירות! אם קיבלתם אימייל עם הכותרת "קטרינה", אל תפתחו אותו! וירוס קטלני ידביק את המחשב שלכם ויעלה את המדפסת בעשן.

אולי גם קיבלתם משהו כזה:

מיקרוסופט, אפל ו-CNN הודיעו כי התולעת שהתגלתה היא ההרסנית ביותר מאז ומעולם.

ואולי זה היה רק:

נייר כסף לא מומלץ לשימוש בשל היותו גורם סיכון למגוון בעיות בריאותיות כגון אלצהיימר.

תנו לי לנחש: כל האימיילים האלה הסתיימו במלים:

העבירו לעשרה מחבריכם! הפיצו לרשימת אנשי הקשר שלכם! שילחו מייד לכל מי שאתם מכירים!!!

הצילו - הודעות שרשרת!

הצילו – הודעות שרשרת!

חכו רגע. קחו נשימה עמוקה. בלי פאניקה.

ברוב המקרים, הווירוס היחיד שמסתובב כאן הוא ההודעה שקיבלתם, שמעבירה את עצמה ברחבי הרשת במהירות מדהימה. ההודעות הללו מתחלקות לשני סוגים עיקריים: התראות על וירוסים ותיאוריות קונספירציה. הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות זה להעביר את ההודעה הלאה – להכניס אנשים אחרים לפאניקה, לבזבז את זמנם ולגרום לכולם כאב ראש אחד גדול. אני מכיר גם את הטיעון "אין לי זמן, אז בוא נלחץ על כפתור 'העבר' וזהו. במקרה הכי גרוע, מקבלי ההודעה שלי יבררו את האמת בעצמם". חשבתם פעם שאולי מי ששלח לכם את ההודעה השתמש בעצמו באותו טיעון בדיוק? מעבר לכך שאתם גורמים לאחרים לשלם על העצלנות שלכם, אתם עדיין מכניסים אנשים אחרים לפאניקה, מבזבזים את זמנם וגורמים לכולם כאב ראש אחד גדול. במקום זה, נסו לחשוב רגע: האם זה אמיתי?

אמא'לה, וירוס!

אמא'לה, וירוס!

התראת וירוס

איך נזהה התראת וירוס מזויפת? הנה כמה טיפים, מבוססים על אבחנות פרי עטו של עודד לבנה. האבחנות הללו פורסמו באתר בשם "לא רלוונטי" לפני הרבה זמן, אבל עדיין רלוונטיות:

  • תאריך: התראה על וירוס שאין לה תאריך, ואשר משתמשת במלים "חדש", "אתמול" או "מעטים יודעים על כך" היא מפוקפקת: "חדש" – יחסית למתי? "אתמול" – של איזה יום? מאיפה הבטחון להצהיר ש"לא רבים יודעים על כך", ובפרט כאשר ההתראה מופצת ומשוכפלת באינטרנט?
  • סימוכין: התראה על וירוס ללא מצביע לאתר שהוא מקור המידע, ואשר מספק מידע מפורט יותר, היא מפוקפקת.
  • סימוכין-יתר: יש לפקפק בהתראות המצטטות מקורות-לכאורה שהם שמות מפורסמים אך חסרי קשר לאבטחת מידע, כמו "ההודעה נמסרה אתמול בבוקר ממיקרוסופט/אפל/IBM/סיטיבנק/MIT/CIA" (כדי ליצור תחושת אמינות). למה שמיקרוסופט, IBM וסיטיבנק יפרסמו הודעה משותפת? מה הקשר בין החברות הללו, מלבד העובדה ששמותיהן מוכרים וידועים לכולם? ואם זו הודעה משותפת – איפה הקישור להודעה הרשמית באתרה של כל אחת מהחברות הללו?
  • "הפץ אותי": התראות על וירוסים אשר מבקשות מכם להעביר אותן לכל רשימת המכותבים שלכם הן התראות שווא. אף פעם אל תעבירו התראה על וירוס "לכל רשימת אנשי הקשר שלכם" או "לכולם", ולעולם אל "תפיצו את ההודעה הזאת במהירות האפשרית". קחו לכם זמן לבחון את אמיתות ההודעה – שום דבר לא בוער.
  • למי כן להעביר התראות על וירוסים: אם קיבלתם התראת אמת על וירוס ואתם עובדים בארגון, יש אדם אחד בלבד שכדאי, ואפילו חובה, להעביר אליו את ההתראה: מנהל הרשת. למנהל הרשת יש היכולת להבחין בין התראת אמת והתראת שווא. יש לו גם הקשרים ליידע מנהלי רשת נוספים וההרשאות והידע למנוע מעבר של הווירוס לרשת הארגונית וממנה. הוא גם האדם היחיד שיחליט אם לחסום את הווירוס או להזהיר את המשתמשים. בדרך כלל, מנהל הרשת לא צריך את ההתראה שלכם; הוא קיבל את התראות האמת מהמקורות שלו: חברות האנטי-וירוס ומנהלי רשת אחרים.
  • סופרלטיבים: בדרך כלל התראות על וירוסים אשר נוקטות סגנון קיצוני או משתמשות בסופרלטיבים (כמו "חזק", "מסוכן יותר מהווירוס מליסה", או "מרושע מאד") הן מפוקפקות: התראות אמת על וירוסים הן מידע טכני. הן לא צריכות את יחסי הציבור האלה.
  • תיאורים של הנזק שגורם הווירוס: התראות המשתמשות בביטויים כמו "הווירוס ימחק את כל התוכן של הדיסק שלך", או "הווירוס אוכל את כל המידע על הדיסק" הן מפוקפקות במיוחד: אם הוירוס מוחק את כל תוכן הדיסק, איך הוא יוכל להמשיך להפיץ את עצמו? ואם הוא לא יכול להפיץ את עצמו – אז איך הוא בכלל יגיע אליכם? ככלל, וירוסים שעושים יותר מדי נזק בלי השהיה כלשהי, לפחות עד שיפיצו את עצמם, הם במובן מסויים מתאבדים (או לפחות הורגים את הפונדקאי שלהם), ולכן לא ישרדו.
  • נזקים פיזיים: המחשב שלכם לא יכול להתפוצץ. אף וירוס לא יכול לגרום לו להעלות עשן, להשמיע קולות נפץ או לחייג למשטרה ולהשאיר הודעות מגונות בשמכם. הוא בסך הכל מכשיר חשמלי פשוט, ללא זרועות, סכינים חדות או אמצעי הרג אחרים. חישבו בהיגיון.
  • אינדיקציית השיעמום: התראות אמת על וירוסים הן די משעממות: אלה דיווחים טכניים יבשים עם לא מעט פרטים טכניים. הן אמורות להיראות בערך ככה.

חושבים שיש לכם התראה מזויפת בידיים? בטוחים שהפעם זה אמיתי? חכו רק רגע, מייד נערוך מספר בדיקות. אבל קודם כל נתעכב על:

תיאוריות קונספירציה

כולנו רוצים להאמין באיזשהו מקום קטן וקטנוני בתוכנו, שהממשלה מרושעת, שחברות הענק מכניסות לנו בכוונה רעל למזון ושהעולם כולו זומם לשים לנו רגל. עם זאת, כדאי לפעמים לחשוב קצת לפני שאנחנו מאשימים את כולם בהתנכלות גורפת:

  • הפעילו שיקול דעת: האם האזהרה נשמעת אמיתית? האם היא הגיעה ממקור מוסמך, כתובה בצורה שקולה ואמינה ומכילה תאריך הגיוני? בקיצור – האם בדקתם את הקריטריונים לזיהוי התראת וירוס מפוקפקת?
  • חפשו: הקלידו בגוגל את שם המדען/מנכ"ל המשרד הממשלתי/נשיא החברה הנדונים בהודעה ועיברו בקצרה על התוצאות. זהירות: גוגל ימצא גם את אתרי הקונספירציה, ולכולנו יש נטיה להסתכל על מה שיותר "מתאים" לנו. שימו לב לתגובות שלכם וחיקרו קצת לעומק.
  • בידקו עם שולח ההודעה עד כמה הוא מכיר את הנושא. אם קיבלתם הודעה על חומרים מסרטנים בשניצלים ממהנדס מזון, כנראה שהיא עברה לפחות סינון ראשוני כלשהו על-ידיו. אם הסימוכין היחידים שהשולח מסוגל לתת הם "קיבלתי את זה בעצמי לפני רגע, אז שלחתי", חכו עוד רגע.

עדיין לא בטוחים? אולי אתם דווקא די בטוחים שזה אמיתי? הנה שתי הבדיקות האולטימטיביות:

הפוסקים המוסמכים בענייני הודעות שרשרת

גיזרו ושימרו במועדפים/סימניות שלכם:

  • האתר לא רלוונטי, המתוחזק על-ידי חנן כהן, הוא המקום הטוב ביותר לבדיקת הודעות שרשרת בעברית. חפשו לפי מלות מפתח (לדוגמה, חיפוש אחר "לימון קפוא" יעזור לכם להחליט האם הודעות השרשרת בדבר סגולותיו המדהימות של הלימון הקפוא אכן נכונות), או לפי נושאים (בקשות לתרומות דם, אזהרות וירוסים, אזהרות מפני מזל רע ועוד). האתר מתעדכן ללא הרף – אתם מוזמנים להודות לחנן על ההשקעה האינסופית!
  • המקבילה האנגלית ל"לא רלוונטי" היא אתר Snopes. כאן תוכלו למצוא מידע על כל סוגי ההודעות באנגלית, כמו האימייל שמסתובב כבר שנים ומספר על הזוועה שבממתיק אספרטיים.

    הלוגו של אתר Snopes

    הלוגו של אתר Snopes

שני האתרים מספקים המלצות ברורות: האם ההודעות הללו אמיתיות או לא. לא רלוונטי מציע אפשרות שלישית, "לכאן ולכאן", במקרים בהם המצב אינו חד-משמעי. לדיגמה: אימיילים מאתר Zorpia אינם וירוס; מצד שני, האתר משתמש בפרטים שמספק כל מבקר בו כדי לשלוח אימיילים לעוד אנשים. הנה הדיון ב-Zorpia באתר לא רלוונטי.

כך חושב על זה (ועל מכתבי שרשרת בכלל, כולל מצגות של חתולים מתוקים וסרטוני גנגנאם סטייל) וירד אל, זמר אמריקני עם חוש הומור, אה, מקורי:

לפני שאנחנו מסיימים…

אל תשכחו: לא ללחוץ אוטומטית על "העבר". לחשוב. לבדוק. וגם אז – לא חייבים להעביר לכולם. יחד, נקל את הלחץ על תיבות הדואר של כולנו.

יול 232012
 

כולנו כבר יודעים שאבטחה היא נושא חשוב. ועדיין, אנחנו נוטים להתעצבן כשאתר רוצה שנירשם אליו ונזין שם משתמש חדש וסיסמה. "עוד סיסמה? איך אני אזכור את כל הסיסמאות האלה?" וכך אנו נוטים להשתמש בסיסמאות פשוטות וניתנות לזכירה בקלות, כמו "1111" או תאריך הלידה שלנו, או שאנחנו משתמשים באותה הסיסמה עבור כל האתרים והתוכנות בהם אנחנו משתמשים.

טעות חמורה.

סיסמאות, כמו מפתחות, נועדו למנוע מגורמים בלתי-רצויים גישה למקומות פרטיים, חשובים או סתם אישיים. כמו מפתחות, נרצה שהם יהיו משוכללים, כדי שלא כל אחד עם סיכת ראש יוכל לפרוץ לנו הביתה (או לתיבת הדואר). כמו מפתחות, לא נראה להשתמש במפתח מאסטר, כדי שאם מישהו ישיג גישה למקום שמור אחד, הוא לא יוכל להשתמש במפתח כדי להגיע לכל שאר המקומות. וכמו מפתחות, גם אוסף של סיסמאות יכול להכביד (אם כי, למזלנו, הוא אינו יכול להרעיש, לקרוע כיסים או ליפול לנו על הרגל). הבה נסקור מספר כללי בטיחות וטיפים שיעזרו לנו להתנהל נכון עם סיסמאות.

עצור, סיסמה! ג'ימייל בתחקור ביטחוני

עצור, סיסמה! ג'ימייל בתחקור ביטחוני

כללי בטיחות

צרו סיסמאות מורכבות

כדי לפרוץ לחשבונות משתמשים, נעזרים הפורצים בדרך-כלל בתוכנות מחשב שעוזרות להם "לנחש" סיסמאות. תוכנות כאלה יכולות לנסות צירופים שונים במהירות מדהימה, וכך לכסות אפשרויות רבות ולהגדיל את הסיכוי לפגיעה בסיסמה הנכונה. לדוגמה, הקוד הסודי של כרטיס אשראי מורכב מארבע ספרות. כדי למצוא אותו, יש לנסות את הצירוף "0000", אחר-כך את "0001" וכו', עד ל-"9999". בסך-הכל, מדובר בעשרת אלפים צירופים – ממש לא הרבה בשביל מחשב מודרני. למעשה, כל מחשב שיוצר בעשור האחרון מסוגל לספור מאפס עד מיליון תוך פחות מאלפית שניה. כדי להרתיע פורצים (ותוכנות), נוכל להגדיל את אורך הסיסמה שלנו. לדוגמה, הגדלת מספר הספרות לחמש משמעותה 100,000 צירופים (מ-"00000" עד "99999"), פי עשרה מהמספר הקודם, וזאת באמצעות הוספת סיפרה אחת בלבד! הוספת אותיות לסיסמה בנוסף לספרות תגדיל את המורכבות של כל תו – בנוסף לספרות בין 0 ל-9, אפשר יהיה גם להקיש כל אות בין א' לת', ובכך להגדיל את המורכבות של כל תו ל-37 אפשרויות (10 ספרות + 22 אותיות + 5 אותיות סופיות) במקום העשר הקודמות (ספרות בלבד). ארבעה תווים יתנו לנו מורכבות של 1,874,161 צירופים שונים – מ-"0000" ועד "תתתת", וחמישה תווים יזניקו אותנו ל-69,343,957 אפשרויות. ככל שנוסיף סוגי תווים (אותיות אנגליות קטנות וגדולות, תווים מיוחדים כמו "+" או "%") ונגדיל את מספרם, נוכל להגיע לסיסמה שיקשה מאוד על תוכנת מחשב לפצח בזמן סביר.

פורצי המחשבים נעזרים לא רק בתוכנות, כי-אם גם בשכל ישר. אנשים רבים משתמשים במידע קיים עבור הסיסמאות שלהם – ממספר הטלפון שלהם ועד לתאריך הלידה. מאחר שהמידע הזה זמין לכל וניתן להשגה בלי בעיות, לא כדאי להשתמש בו. בסרטים, הכספת נפתחת לאחר שהפורץ מנסה את תאריך הלידה של הילדים, את שם הכלב או צירוף פשוט, כמו "12345". הרבה פעמים, התיאור הזה לא רחוק מהמציאות. בקטגוריה זו נכללות סיסמאות כמו "password1", "סיסמה", "1998" ואפילו "123qwe" – לא צריך להיות גאון כדי להסתכל על לוח המקשים ולמצוא צירופים פשוטים.

אתרים מסוימים מקשים עלינו לאבטח את עצמנו – הם מגבילים אותנו לאותיות קטנות באנגלית, או לספרות בלבד, או לאורך סיסמה של שמונה תווים לכל היותר. צרו את הסיסמה החזקה ביותר שאתם יכולים, בהתחשב במגבלות שמטילים האתרים הללו – אל תחזרו על אותו תו פעמיים, אל תיצרו מלים או מספרים בעלי משמעות ואל תחזרו על סיסמאות.

השתמשו בסיסמאות שונות

אמרתי זאת כבר, ואומר זאת שוב: כשאתם משתמשים בסיסמה אחת לכל האתרים ולכל המחשבים אליהם אתם ניגשים, מי שיכול לגשת למקום אחד יוכל לגשת לכולם. אם נתתם את הסיסמה לחבר כדי שיוכל לבדוק עבורכם אימייל בעודכם בטיול, הוא יוכל גם לגשת לחשבון הבנק שלכם. אם אתם משתמשים בחשבון אחד במחשב עבור כל בני הבית וכולם יודעים את הסיסמה, יש לכולם עכשיו גם גישה לחשבון האשראי שלכם (יש לכם ילדים? חישבו מה הם יכולים לעולל עם המידע הזה…).

הפתרון פשוט: השתמשו בסיסמה שונה עבור כל אתר ועבור כל חשבון. כך תוכלו לשלוט ברמת הגישה שיש לאנשים אחרים לחיים הפרטיים שלכם, וגם לצמצם נזקים במקרה שאחת הסיסמאות דולפת. וזה קורה: מדי פעם, אנחנו שומעים על סיסמאות שנגנבו מאתר כלשהו. כדאי מאוד, שגם אם מישהו פרץ לאתר הקניות האהוב עלינו וגנב את שם המשתמש והסיסמה שלנו שם, הוא לא יוכל להשתמש במידע הזה כדי להיכנס בשמנו לאתרים אחרים ולחגוג על חשבוננו.

שנו את הסיסמאות מדי פעם

ואל תשתמשו בהן שוב, גם לא עבור חשבונות אחרים. כך תוכלו להקשות על פורצים, שייאלצו להתחיל מהתחלה בכל פעם. אתרים מסוימים (בעיקר בנקים) אף יכריחו אתכם לעדכן את הסיסמה בכל חודשיים-שלושה. זהו טווח הזמן המקובל, וכל המקצר – הרי זה משובח (כן, אני יודע – גם מסובך).

אתר Live של מיקרוסופט בודק אישור כניסה

אתר Live של מיקרוסופט בודק אישור כניסה

אל תשמרו את הסיסמאות שלכם במקום גלוי

את הכותרת לעיל הייתי רוצה לנסח כ"אל תשמרו את הסיסמאות שלכם בכתב, בשום מקום", אבל אני מציאותי. קשה לזכור סיסמה ארוכה ונטולת משמעות (בלי שמות, תאריכים או מלים ידועות – זוכרים?). קשה עוד יותר לעשות זאת עם סיסמאות שונות עבור כל אתר וחשבון – לרובנו יש יותר מעשרה חשבונות הדורשים סיסמה (מחשב בבית ובעבודה, ספק אינטרנט, תא קולי, כתובת אימייל אחת או שתיים, הקוד של הרכב, כרטיס האשראי ועוד, ואפילו לא דיברנו על אתרי קניות, בנקים ותשלומי חשבונות). ראיתי כבר סיסמאות כתובות על פתקים שהוצמדו לצג המחשב, כאלה שהודבקו מתחת למקלדת וגם כאלה שנשמרו בצורה מאוד מסודרת במסמך במחשב. כל האמצעים הללו נגישים מדי, וכל פורץ (פיזי הפעם) יוכל לגלות את הסיסמאות ולעשות בהן שימוש זדוני.

מה עושים? מצפינים. תוכנות שונות (בהן נדון בהמשך) יעזרו לנו לשמור את אוסף הסיסמאות שלנו. התוכנות הללו מוגנות אף הן באמצעות סיסמה, אבל עכשיו עלינו לזכור רק סיסמה אחת. נוכל לדמות זאת למפתחות המונחים בכספת – עכשיו עלינו לשמור רק על מפתח הכספת. מצד שני, אם מישהו יניח את ידו על המפתח הזה, הכל אבוד – הוא יוכל לגשת לכל שאר המפתחות. לכן, שימרו מכל משמר על הסיסמה הראשית, זיכרו אותה בעל-פה, אל תכתבו אותה ואל תשתפו אותה עם אף אחד.

אל תשתפו אחרים בסיסמאות שלכם

אני לא מדבר כאן על אנשים שאנחנו לא בוטחים בהם – זה מובן מאליו. אבל גם אנשים שאנחנו מכירים ואוהבים יכולים לגרום לפגיעה בנו – אולי הם לא מקפידים על אבטחת המידע שלהם, הסיסמה שנתתם להם כתובה אצלם איפשהו וכל אחד יכול לקרוא אותה? אולי הם חושבים שהסיסמה שנתתם להם היא סיסמה טובה ולכן הם משתמשים בה בעצמם? ואולי הם חושבים שהיא סיסמה ממש מצוינת, ומספרים לכולם על החברים הגאונים שלהם שחשבו על סיסמה כל-כך מקורית?

טוב, בואו לא נגזים; ועדיין, שיתוף סיסמאות אינו רעיון טוב – הוא רק מגדיל את הסיכון. במקרה שאתם צריכים לשתף מישהו בסיסמה כדי שיבצע עבורכם פעולה כלשהי, אל תשכחו לשנות אותה מייד אחרי שהוא סיים, כדי למנוע בעיות אפשריות.

עצות לעבודה עם סיסמאות

ייצור סיסמאות

סיסמאות אקראיות

סיסמאות אקראיות

כדי ליצור סיסמאות מאובטחות, עלינו להשתמש בתווים שונים ומשונים. אתרים שונים מציעים סיסמאות המיוצרות באופן אקראי לפי דרישה. לדוגמה, בכל פעם שתרעננו את הדף (לחיצה על F5) בעמוד הסיסמאות של סטיב גיבסון, תקבלו סיסמאות שונות. אתרים אחרים מציעים עמוד בו תוכלו לבחור את אורך הסיסמה וסוגי התווים (עם/בלי אותיות גדולות, עם/בלי מספרים וכו'). אם המאמר הזה גורם לכם להרגיש מעט פרנואידים, תוכלו לבקש מספר גדול מהרצוי של תווים ולבחור רק חלק מהם עבור הסיסמה שלכם כדי להרגיש בטוחים לגמרי.

ישנן גם תוכנות שכל תפקידן הוא לייצר סיסמאות, אך מאחר שהאתרים שציינתי עושים זאת לא פחות טוב ואינם מצריכים התקנה כלשהי, נדלג על התוכנות הללו.

טריק נוסף שאנשים משתמשים בו הוא הסתמכות על "בסיס סיסמה" קבוע, תוך שינוי חלקים בסיסמה בהתבסס על האתר עבורו אנו מייצרים אותה. לדוגמה, נבחר בצירוף "8jrs5" כבסיס לסיסמה. הסיסמה שלנו בבנק תהיה "8jrs5banK", הסיסמה לאתר כרטיס האשראי תהיה  "8jrs5visA" והסיסמה שלנו באתר הקניות איביי תהיה "8jrs5ebaY". עליתם על הנוסחה? כל הסיסמאות מורכבות מהבסיס ולאחריו שם האתר באותיות קטנות, כשהאות האחרונה של שם האתר גדולה. כדאי, כמובן, ליצור בסיס וכללי חיבור מורכבים יותר, אבל הרעיון נשאר. היתרון בשיטה זו הוא שימוש בסיסמאות שונות מצד אחד, כשמצד שני קל לזכור אותן. החיסרון הוא בפגיעות: מי שיעלה על הנוסחה שלנו יוכל להסיק ממנה את כל הסיסמאות שלנו, מתן סיסמה אחת לחבר מסכנת את כולן, וגם קשה לשנות אותן כל שלושה חודשים, מאחר שהן די קבועות עבור כל אתר.

תוכנות

תוכנות מסוימות יזכרו עבורנו סיסמאות, ואפילו יציעו אפשרויות נוספות. לדוגמה, כל דפדפן מציע כיום לזכור עבורנו שמות משתמש וסיסמאות עבור האתרים בהם אנו מבקרים. הדפדפן פיירפוקס מציע, נוסף על זכירת הסיסמאות ומילוין בעמודים הנכונים, גם הגנה על רשימת הסיסמאות באמצעות סיסמה ראשית, ואפילו סנכרון הסיסמאות בין המחשבים בהם אנחנו משתמשים. הנה מספר תוכנות נוספות:

RoboForm - גרסת אייפון

RoboForm – גרסת אייפון

תוכנה בשם SplashID מנהלת שמות משתמש וסיסמאות ומאפשרת למשתמש לחפש ולעדכן אותן. אם יש לכם טלפון חכם, תוכלו להתקין עליו גרסה ניידת של התוכנה שתסתנכרן עם המחשב שלכם. באופן זה, תוכלו לשאת עמכם את הסיסמאות שלכם לכל מקום, ולהיכנס לחשבונות שלכם גם אם אתם משתמשים כרגע במחשב שאינו שלכם. התוכנה עולה אמנם כסף, אבל מעריציה טוענים שהיא שווה כל שקל.

תוכנת ניהול סיסמאות אחרת בשם RoboForm מוסיפה תכונה מעניינת: נוסף על ניהול הסיסמאות וסנכרון אפשרי עם מכשיר הטלפון, היא אף תמלא עבורכם טפסים בעמודי אינטרנט באופן אוטומטי במבחר דפדפנים.

קיימות גם תוכנות חינמיות לניהול סיסמאות, למרות שאוסף האפשרויות שלהן מוגבל יותר. אחת מהן היא KeePass, המציעה גם מבחר תוספים ותוכנות לטלפונים שנכתבו על-ידי מתנדבים.

 סיסמאות ללא תווים

סמסונג גלקסי עומד על המשמר

סמסונג גלקסי עומד על המשמר

במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בהגנה נטולת סיסמאות, או לפחות כאלה הדורשות הקלדה. לדוגמה, מחשבים ניידים מגיעים לפעמים עם קורא טביעות אצבע – הירשמו באמצעות התוכנה המסופקת עם המחשב ותוכלו להיכנס לחשבון שלכם בהינף אצבע ממש, ללא הקלדת סיסמה. טלפונים חכמים מסדרת גלקסי של סמסונג מציעים הגנה באמצעות ציור קווים בין נקודות במקום הקלדת סיסמה – רק מי שיודע לצייר את הציור שהוזן יוכל להשתמש בטלפון.

דוגמה נוספת היא מערכת ההפעלה Windows 8, שם נעשה ניסוי להציג צורה חדשה של סיסמאות: המחשב יציג תמונה על המסך, והמשתמש יצטרך לגעת בנקודות מסוימות לפי הסדר. לדוגמה, ביצירת ה"סיסמה" נוכל לבחור בתמונה של הילדים, ואז לגעת בלחי ימין, בלחי שמאל ובאף של כל אחד מהם. מעכשיו, בכל פעם שנרצה להיכנס לחשבון שלנו במחשב, נצטרך לחזור על רצף הנגיעות שהגדרנו.

איך אתם זוכרים סיסמאות? איך אתם בוחרים אותן? האם יש לכם רעיונות לטריקים שלא נדונו כאן? אשמח לשמוע!

מרץ 112012
 

אם אתם עוד לא יודעים מה זה RSS ואיך הוא יכול לשפר את חיינו (לפחות החלק אותו אנחנו מבלים ברשת), אתם מוזמנים לקרוא את חלקו הראשון של המאמר.

חזרתם? נהדר, בואו נמשיך. בחלק זה של המאמר נראה שימושים ל-RSS ונבחן תוכנות שיסרקו עבורנו אתרים וילקטו בהם מידע מעניין.

מה אפשר לעשות עם RSS?

כפי שראינו בחלק א', RSS נועד להקל עלינו להתעדכן בנעשה באתרים, ללא צורך לגשת לכל אתר ולחפש בו מה השתנה. כיום, לכל אתר שמכבד את עצמו יש ערוצי RSS, אליהם ניתן להירשם (חינם, בטח שחינם!) ולקבל עדכונים שוטפים. הנה מספר דוגמאות:

חדשות

באתרי חדשות רבים יש מספר ערוצים, כך שאתם יכולים לבחור להירשם לחדשות הספורט והמדע אבל לא לחדשות הטכנולוגיה, לדוגמה. רוצים דוגמאות? בבקשה: הנה הרשימה של ערוצי RSS ב-ynet, ואלה הערוצים המקבילים של מעריב (nrg). גם לנענע 10 יש ערוצי RSS, וגם לגלובס, ובקיצור – לכולם.

טיפ: איך מוצאים את הערוצים הללו באתרים שלא ציינתי? אגלה לכם איך מצאתי אותם בעצמי: גשו לעמוד הראשי של האתר וחפשו את המלה "RSS" (בלי הגרשיים כמובן). בחלק מהאתרים יופיע סמל RSS (שנראה ככה: סמל RSS), ובחלקם קישור לעמוד שבו יוצגו כל הערוצים שהאתר מציע. בחלק מהאתרים מופיע קישור ל-RSS בתחתית כל עמוד, ובחלקם – ברצועות האנכיות שבצידי העמודים.

אחרי שעברנו על אתרי החדשות, הגיע הזמן לאתרים הפרטיים ולבלוגים. גם כאן, חפשו את הסמלון (סמל RSS). לדוגמה, באתר הזה תוכלו למצוא אותו בצד ימין של כל עמוד. אל דאגה, עוד מעט נראה מה אפשר לעשות עם הסמל הזה ועם הקישור שמסתתר מאחוריו.

מתכונים

רוצים מתכון חדש? קבלו אותו ישירות למחשב שלכם, ובלי להתאמץ! לדוגמה, לאתר המתכונים בישולה יש ערוץ RSS. גם לפורום מתכונים בתפוז יש ערוץ RSS משלו. בכלל – הדרך הטובה ביותר לקרוא פורומים יכולה להיות באמצעות RSS. חישבו על כך: במקום להיכנס לפורום ולבדוק מה התחדש בכל שירשור, אתם נרשמים ומקבלים ישירות אליכם כל עדכון. אף מסר לא יחמוק מעיניכם!

אלכוהול? יש. הכירו את דברים ששותים, אתר העוסק בקוקטיילים ובמתכוני אלכוהול. עם 100% אלכוהול בערוץ RSS מחוזק אחד. כדי לא לשתות ולהקליד, אני אפסיק כאן.

טיפ: איך מוצאים? חפשו בגוגל "אלכוהול RSS" (בלי הגרשיים!). אתם יכולים למצוא כך כל סוג מתכונים אחר, כמובן, ובאופן כללי – את כל סוגי הערוצים בהם אתם מעוניינים.

ספר סרוק בספריה הלאומית

ספר סרוק בספריה הלאומית

ספרים

נדלג על המובן מאליו – ביקורות ספרות באתרי חדשות, חדש על המדף בהוצאות הספרים ואפילו בלוגים בנושאי ספרות. את כל אלה תוכלו כבר למצוא לבד – באתרים שאתם מבקרים (עכשיו, כשאתם יודעים איך למצוא ערוצי RSS בתוכם) או בחיפוש ישיר בגוגל. אבל יש גם פנינים: הספריה הלאומית של ישראל מעלה ספרים סרוקים (תמונות של כל עמודי הספר, לעיון ישירות ממסך המחשב שלכם) לאתרה. וכדי שלא תצטרכו לעלעל באתר בדרך אל הספר, היא מציעה גם ערוץ RSS המכיל את כל הספרים שנסרקו בחודש האחרון. מיזם דומה לספרי יהדות קיים באתר ספרים עבריים, וגם לו יש RSS.

יש גם אתרים המיועדים בראש ובראשונה ל-RSS. אחד מהם הוא DailyLit, אתר באנגלית שישלח לכם מדי יום (או בכל תדירות אחרת שתבחרו) ספרים לקריאה, מעט בכל פעם. במקום להתייאש מול "מלחמת העולמות" או "גאווה ודעה קדומה" (למי יש זמן לקרוא?), קבלו אותם בחלקים קטנים שיתאימו לשגרה היומית שלכם של גלישה וקריאת אימיילים. האתר שולח את הספרים באמצעות RSS או אימייל.

קומיקס

קיימים הרבה אתרי קומיקס ברשת. חלקם מתעדכנים מדי יום, חלקם – בימים קבועים, וחלקם – כשיש לכותב זמן וכח (וכמובן שגם רעיון). כדי לחסוך את הסבב היומי בין האתרים השונים, ניתן להירשם ולקבל הכל ישירות. הנה ערוץ RSS של קומיקס בשם xkcd (קומיקס לגיקים – האם ידעתם שמתמטיקה יכולה לקרוע מצחוק?) באתר ComicSyndicate תמצאו הפניות להמון אתרי קומיקס, כמעט כולם מכילים הזנות RSS. לצערי, לא הצלחתי למצוא קומיקס בעברית עם עדכונים שוטפים (בכל האתרים שסרקתי העמוד הראשי היה בן שנתיים ומעלה) – אם אתם מוצאים קומיקס עברי עדכני, שלחו לי את פרטיו ואשמח לפרסם אותו!

פודקאסטים

פודקאסט הוא קובץ שמע (אודיו) הניתן להורדה מהרשת למחשב, לנגן הנייד או לטלפון. מקור השם באייפוד (iPod) של אפל, שהזניק תעשייה שלמה של שדרנים חובבים שהציעו את הגיגיהם להורדה בצורת קבצי MP3. על הגל עלו גם תחנות רדיו, שהחלו להפיץ את התוכניות שהפיקו לא רק מעל גלי האתר אלא גם כקבצים להורדה ולשמיעה בשעות הפנאי.

קחו, לדוגמה, את רדיו הר הצופים אחד מהם: במקום להיות בעמדת האזנה בטווח של רדיו ירושלים בכל יום רביעי בעשר בלילה (זוהי התחנה ואלו הזמנים בהם התוכנית משודרת), אתם יכולים להוריד את התוכנית ששודרה באותו ערב בכל מקום ובכל זמן שנוח לכם ולהאזין לה בכל עת שתחפצו, כולל עצירה, דילוג על קטע ו/או ניגון מחדש של שיר שאהבתם. לרדיו הר הצופים יש ערוץ RSS, ואתם יכולים לאלף את המחשב שלכם להתעדכן בתוכניות מייד לאחר שידורן.

רן לוי הוא הסטוריון עם תוכנית רדיו בשם "עושים היסטוריה". לרן אין תחנת שידור משלו, אבל יש לו אתר. באתר עושים היסטוריה מעדכן רן את המשדרים שהפיק ומזמין את כולם להאזין ולהחכים. כדי שלא נצטרך לבדוק כל הזמן מה התחדש באתר, מציע רן ערוץ RSS אותו ניתן להזין לתוכנה שתוריד את הפרקים החדשים ברגע שיצאו.

עוד משהו

עד לאחרונה, יכולתם למצוא רשימה מעודכנת למדי של ערוצי RSS בעברית באתר בשם RSSFeeds.co.il. לצערי, נראה שהוא הפסיק לתפקד. אם אתם נתקלים באתר דומה (או שומעים על חזרתו לפעילות של rssfeeds.co.il), אנא הודיעו לי.

איך מתחילים?

אחרי שהבנו מה אפשר לעשות עם RSS וקיבלנו רשימה (התחלתית בלבד!) של אתרים וערוצים מעניינים, הגיע הזמן שנדע איך מקבלים את המידע ישירות למחשב שלנו.

הכי פשוט: ישירות לדפדפן

אם אתם רוצים לגשת ישר לעניין, אתם יכולים להוסיף אתרים התומכים בערוצי RSS לדפדפן שלכם. לחצו על סמל RSS בצד ימין של עמוד זה (זוכרים? הסמל הזה: סמל RSS) או על סמל דומה בכל אתר אליו אתם מעוניינים להירשם. הדפדפן יפתח את עמוד ההזנה, ובראשו כפתור שיציע לכם להירשם. זהו, אתם רשומים. כל שעליכם לעשות הוא לגשת מדי פעם לסימניות שלכם ולבדוק מה חדש.

Juice, תוכנה ייעודית לפודקאסטים

הכי אוטומטי: תוכנה

הוספת הזנות RSS לדפדפן עדיין לא תוריד את התכנים אליכם, אלא רק תאפשר לכם לראות מה התחדש (ואז לגשת לעמוד הרלוונטי). אם אתם רוצים דברים יותר מורכבים, כמו הורדה אוטומטית של פודקאסטים או סריקה אוטומטית והתראות בכל פעם שיש מידע חדש, כדאי להתקין תוכנה. לא אמליץ כאן על אף תוכנה, אבל אספר לכם שיש די הרבה: מ-FeedReader (עם תמיכה בסיסית בעברית) ו-FeedDemon ועד ל-Omea Reader, כולל תוכנות המיועדות במיוחד לפודקאסטים, כמו Juice.

הזנות מקוונות

מספר אתרים מציעים כלי RSS המובנים באתר. הכלים הללו מאפשרים לכם לקבוע את ההזנות באתר, ולאחר מכן לגשת אליהן מכל מקום בעולם. לגוגל יש קורא RSS מקוון בשם Reader, וליאהו יש את My Yahoo. אתרים נוספים מציעים קוראים המוטמעים בתוכם – חפשו את הכלים הללו בעיקר באתרי בלוגים.

מצאתם תוכנה מעניינת? יש לכם מה לתרום לרשימה (או ממה להזהיר)? הגיבו ואעדכן.

פבר 222012
 

אם הבטתם בעיון על העמוד שלפניכם (או על כל עמוד אחר באתר זה), ודאי גיליתם בצד תיבה שכותרתה "הרסס (RSS)". במאמר זה נדון ב-RSS, למה הוא כאן ולמה אולי זה יכול לעזור לכם בחיים.

נתחיל בפיסת מידע לא חשובה, אבל רלוונטית: RSS הוא ראשי-תיבות של Really Simple Syndication; בעברית, אומצה המלה שנשמעת כמו RSS – רסס (כמו זה שיוצרים גלי ים, או להבדיל רימון יד), או הרסס (לקבלת מצלול יותר מדויק). הבעיה היא שמכל ההסברים הללו עדיין אי אפשר להבין מה זה ומה עושים איתו. בשביל זה אנחנו כאן.

שפות אנושיות ושפות מחשביות

עמודים ברשת בנויים ב"שפה" בשם HTML. השפה הזו מכילה טקסט רגיל וסימונים מיוחדים המורים על אפקטים שונים. דפדפן (פיירפוקס, אינטרנט אקספלורר, כרום וכו') קורא את הטקסט, ובעזרת הסימנים המיוחדים יודע איך להציג אותו. לדוגמה, כדי להציג את הקטע הבא בדפדפן:

"זה היה חשוב, יותר מדי חשוב!", הוא אמר.
"אתה מבין? זה חשוב!"

המחשב צריך לקבל את הטקסט הבא ב-HTML:

"זה היה חשוב, <em>יותר מדי חשוב</em>!", הוא אמר.<br/>
"אתה מבין? <strong>זה חשוב</strong>!

את המלים "יותר מדי חשוב" סימנתי בתגיות מיוחדות בשם <em> (קיצור של emphasis, דגש). כפי שוודאי ניחשתם, הן גרמו למלים להופיע באותיות נטויות. ההוראה להשתמש באותיות עבות ניתנה באמצעות התגיות <strong> (חזק). מעבר השורה בוצע באמצעות התגית <br> (שבירה, או באנגלית break). תגיות נוספות קיימות כדי למקם תמונה בטקסט, כדי ליישר פסקה (או את העמוד כולו) לימין, לשמאל או למרכז, כדי לשנות את גודל האותיות ועוד. לכל מטרה עיצובית יש תגית.

התגיות שמספקת שפת HTML נועדו לעיצוב ויזואלי, על-מנת לספק לנו, הקוראים, חוויית קריאה נוחה. אבל יש עוד כאלה שקוראים את העמודים באינטרנט, ולהם קשה להסתדר עם הוראות עיצוב כאלה. למעשה, הם לא מסוגלים להבחין בין תוכן מאמר לבין הכותרת שלו, ולא מבינים שהמספרים ליד הכותרת באתר זה, לדוגמה, משמעותם תאריך הפרסום. הקוראים הללו הם מחשבים, והם ניגשים לאתרים מסיבות שונות: ישנם מחשבים שמחפשים עמודים כדי לשמור אותם ולהציע אותם לכל מי שיחפש אחריהם. חברות כמו גוגל מחזיקות עדרים שלמים של מחשבים, שכל תפקידם הוא לקרוא עמודים באינטרנט ולסווג אותם כדי להגיש אחר-כך למחפשים. כדי לתת תוצאות רלוונטיות, על המחשב המחפש לדעת לקרוא ולהבין את העמודים אליהם הגיע מבחינת המבנה שלהם.

סיבה אחרת לשלוח מחשב לקרוא דפים ברשת היא תוכנות שמחפשות מידע חדש באתר קיים. לדוגמה, בכל פעם שאני ניגש לאתר חדשות כמו ynet, רוב הכותרות שם כבר מוכרות לי ואני צריך לתור אחר כותרות חדשות ולצוד ידיעות שצצו מאז הפעם האחרונה שביקרתי באתר. תוכנת מחשב תוכל לעזור לי מאוד במשימה אם היא תדע איך מחלקים את כל התיבות הקטנות בעמוד הראשון של ynet למאמרים, ואיך מחליטים איזה מאמר פורסם מתי.

כאשר אתר מציע שירות RSS, הוא מייצר מדי פעם קובץ מיוחד ובו מידע שנוח למחשב לקרוא. אם תלחצו על הכפתור הכתום בצד, ליד הכותרת "הרסס", תוכלו גם אתם לקבל את הקובץ הזה ולקרוא אותו. הוא כתוב בשפה אמיתית – טוב, לפחות באופן חלקי:

RSS - ככה זה נראה מאחורי הקלעים

RSS - ככה זה נראה מאחורי הקלעים

הסתכלו, לדוגמה, על התגית title: יש לה תגית "סוגרת" תואמת בסוף השורה. ביניהן יש קישור לתגובות בעמוד. למעשה, לכל תגית ב-RSS (ובפורמט בשם XML עליו RSS מתבסס) יש תגית סוגרת שכזו. בעזרת התגיות הללו, מחשב שקורא את האתר באמצעות RSS יכול "להבין" מה המשמעות של כל חלק בו. לדוגמה, שם האתר הוא "בלחיצת כפתור", הקישור הראשי הוא http://www.tzurel.co.il, ויש גם שפה וגרסת תוכנה ועוד ועוד. לאחר המידע הכללי על האתר, יש מידע על מאמרים שפורסמו בו: המאמר האחרון שפורסם, נכון לרגע כתיבת מאמר זה, הוא "שמירה אוטומטית". ויש גם קישור אליו ואל ההערות שהשאירו מבקרים באתר, ואפילו המלל המלא של המאמר עצמו (תחת התגית content:encoded). בקיצור – כל מה שמחשב צריך כדי לעשות שימוש באתר.

עם המידע הזה, יכול המחשב הקורא לגשת לחלק העיקרי של מלאכתו. המחשבים בגוגל, לדוגמה, ישמרו את כתובת האתר ושמו, ועבור כל מאמר – את שם המאמר ואת תוכנו. עכשיו, אם מישהו יחפש מאמר על שמירה אוטומטית, גוגל תמצא את פרטי העמוד, תציע לו לגשת לעמוד הזה, ותשתמש במידע שצברה כדי להציג את הכותרת ואת התוכן:

הזנה אוטומטית

אבל זה לא הכל: תוכנות ליקוט, המציגות מידע מעודכן מאתרים, יכולות לבקר באתרים הללו, לברור את התוכן המעניין מבחינתן (כלומר, ההגדרות שנתן להן המשתמש באשר למה שמעניין אותו) ולהוריד אותו אליהן. עכשיו, יכול המשתמש לגשת למחשב ולקרוא רק את המאמרים המעודכנים ביותר בנושאים בהם בחר, במקום לגשת לאתר ולהתחיל לחפש בעצמו.

כיום, כל דפדפן יודע לשמור RSS של האתר אותו הוא מראה. המינוח הוא להירשם להזנות (feeds)  של האתר, או של ערוץ (channel) מסוים בו. השמירה נעשית בדרך-כלל לרשימת הסימניות (או המועדפים) של הדפדפן, אבל זו סימניה מיוחדת: אם ניגש לסימניה הזו, נקבל רשימה של כל הפריטים שהדפדפן קרא מהאתר. אינטרנט אקספלורר, לדוגמה, יציג את ההזנה כך:

הזנת RSS כפי שנשמרה באינטרנט אקספלורר (לחצו להגדלת התמונה)

הזנת RSS כפי שנשמרה באינטרנט אקספלורר (לחצו להגדלת התמונה)

 

קיימות תוכנות תוכנות ייעודיות לאיסוף עדכונים באמצעות RSS. בתוכנות הללו נשתמש כאשר נרצה לקבל את ההזנות באופן אוטומטי. לדוגמה, אם נרצה שהן תבקרנה במספר אתרים ותצגנה את כל המידע החדש במקום אחד. מקרה נוסף, ופופולרי למדי, הוא הרשמה לשירותי פודקאסטים: ישנם אנשים המפרסמים קטעים מוקלטים – אם אלו שירים חדשים שהם מוציאים, ראיונות או סתם פינה שבועית מהגיגי לבם. הדרך ה"ידנית" להגיע להקלטה חדשה היא לכוון את הדפדפן שלנו לאתר הרצוי, לבדוק האם התפרסמה הקלטה שעוד לא שמענו, ואז להוריד את הקובץ (בדרך-כלל בפרמט MP3). תוכנות RSS יכולות להיות מאוד שימושיות במקרה הזה: הן יבקרו מדי פעם באתר, יבדקו אם יש משהו חדש, ואם פורסמה הקלטה – הן ישמרו אותה על המחשב שלנו. כל שייוותר לנו הוא לשמוע אותה, או להעביר אותה לנגן הנייד שלנו כדי לשמוע אותה מאוחר יותר.

למעשה, RSS היא טכנולוגיה שמקרבת אותנו לחזון "העיתון האישי" – מידע ה"תפור" עלינו ועל תחומי העניין שלנו. לא עוד עיתון כבד שאת רובו בכלל לא נקרא, אלא תוכן שאנחנו בחרנו (לפי מקור, תחומי עניין ומילות מפתח) ושמעניין אותנו. העתיד כבר כאן (מזה למעלה מעשור), ואנחנו מוזמנים להצטרף אליו.

בחלק הבא של המאמר, נסקור שימושים נוספים ל-RSS ונדבר על תוכנות שיעזרו לנו במשימה.