אבטחת המחשב, חלק ג’: אבטחת מידע – הצפנה

– “הצפנה? אצלי במחשב? אבל אני לא שומר כאן סודות מדינה!”

לפני לא-כל-כך-הרבה זמן, ג’יימס בונד הסתובב עם מכשיר קשר מוצפן, התדריך של “משימה בלתי אפשרית” הושמד באופן עצמאי תוך 5 שניות והחבר’ה מ“סניקרס” פיצחו סיסמאות כמו גרעינים. לאף אחד אחר לא היה צורך בהצפנה – מה כבר היה לנו להסתיר? ואז, כמו דלת פלדלת חורקת, נפתח בפנינו עולם חדש: אנחנו מוסרים מידע באינטרנט, מסתובבים עם מחשב נייד, מטלטלים טלפון חכם, וכבר שכחנו מהדיסק-און-קי ושאר הזכרונות הניידים שבארנק, בתיק ועל מחזיק המפתחות. במקרים רבים, אנו שומרים הרבה סודות בכל המקומות הללו, גם אם אנחנו לא מודעים לכך.

במאמר הקודם דנו באפשרות לחזק את האבטחה באמצעות הרשאות; בנוסף (או ללא שום קשר) להרשאות, ניתן להצפין קבצים. בעזרת הצפנה ניתן להפוך כל קובץ לאוסף אקראי (לכאורה) של תווים; רק מי שברשותו הסיסמה הנכונה יוכל לראות את התוכן האמיתי של הקובץ.

הצפנה – למה צריך את זה?

הרשאות עובדות כל עוד יש לנו שליטה על המחשב ועל המשתמשים. במקרים מסוימים, לנו עצמנו אין הרשאות לקבוע הרשאות של אחרים. לפעמים אנחנו משתמשים בהתקן שאינו תומך במערכת הרשאות (כמו דיסק-און-קי וכרטיסי זיכרון המפורמטים על ידי FAT32 – לא חייבים לדעת מה זה, רק שזה לא עובד עם הרשאות). והרשאות, כזכור לנו, ניתנות לשינוי על ידי משתמש עם הרשאות מנהל (המאפשרות, בין השאר, לשנות את ההרשאות הקיימות לכל הקבצים), ולכן אם מישהו גנב, כלומר מצא-ועוד-לא-החזיר את המחשב שלנו, הוא יכול לחבר את הדיסק הקשיח למחשב שלו, בו יש לו הרשאות מנהל, ואז לעשות בקבצים שלנו כרצונו. לא טוב.

הצפנה של קובץ “נועלת” אותו בפני כל מי שאינו מורשה לגשת אליו. רק אם ברשותך המפתח המתאים (בדרך כלל סיסמה), תוכל לפתוח את הקובץ ולהשתמש בו.

הצפנה – איך עושים את זה?

ישנן תוכנות המאפשרות להצפין את הקבצים שהן יוצרות. לדוגמה, תוכנות Office כמו Word ו-Excel מאפשרות להצפין את המסמכים ולהרשות רק למי שבידו הסיסמה לצפות במסמך. ככה זה נראה ב-Word 2010:

פרטים מלאים תוכלו למצוא בדף העזרה (בעברית!) באתר מיקרוסופט, הדן בהגנה על מסמכים, חוברות עבודה ומצגות באמצעות סיסמה. הדף מיועד אמנם ל-Office 2007, אך ההוראות עבור גרסאות אחרות של Office דומות מאוד.

מערכת ההפעלה האהובה (טוב, אולי קצת הגזמתי) על כולנו, Windows, מאפשרת (במהדורות מסוימות) להצפין כל קובץ שתרצו. אפשרות זו קיימת במהדורות ה”מסחריות” של Windows – מהדורת Professional, מהדורת Enterprise, וכמובן המהדורה האולטימטיבית – Ultimate (השוואה מקיפה תוכלו למצוא כאן). זה די פשוט, למעשה – כל שעליך לעשות הוא לבחור בקובץ, קליק-ימני, מאפיינים, מתקדם… ושם, בתיבת הסימון האחרונה, תוכלו להצפין את הקובץ. ככה זה נראה:

לאחר הלחיצה על אישור, המערכת תוודא שאתם מעוניינים להצפין את הקובץ, ותציע להצפין את כל התיקיה בה הוא נמצא. לא חייבים להסכים, אבל כדאי לחשוב על זה – בדרך כלל, מסמכים וקבצים נמצאים בתיקיה מסוימת מסיבה כלשהי, ולכן כנראה שהסיבה להצפנתו של אחד מהם תהיה סיבה טובה להצפין גם את השאר.

אישרתם. הקובץ (ואיתו אולי גם התיקיה) יוצפן עבור המשתמש בלבד, ולאף אחד אחר לא תהיה גישה אליו, אלא אם כן תגדירו זאת בפירוש. משתמשים אחרים אפילו לא יוכלו להזיז את הקובץ לתיקיה אחרת. והכי חשוב – אם המשתמש כבר לא יהיה קיים במערכת (אפילו אם פירמטתם והתקנתם Windows מחדש, ואפילו אם יצרתם משתמש עם אותו השם), הקובץ אבוד לעולמי עד. אם אתם רוצים להשתמש בהצפנה המובנית של Windows, כדאי לעבור על אמצעי הזהירות המומלצים.

אפשרות נוספת לבעלי ויסטה ו-7 (ושוב – בגרסאות ה”מסחריות” בלבד), היא להשתמש בתוכנה בשם BitLocker, המאפשרת להצפין את תכולתו של כונן שלם. ניתן להצפין אפילו את הכונן עליו מותקנת Windows! (איך המערכת עולה אם היא מוצפנת? את זה תשאירו למהנדסי מיקרוסופט.) ב-Windows 7 ניתן להצפין גם כוננים ניידים, כגון דיסק-און-קי, אבל שימו לב – התכונה הזו קיימת כיום רק ב-Windows 7, ולכן, מהרגע שהצפנתם, תוכלו להשתמש בהם רק במחשבים עליהם מותקנת Windows 7.

ולדובדבן שבקצפת: ישנה תוכנה טובה, בחינם, שעובדת על כל סוגי Windows (וגם על לינוקס ומק). ניתן להתקין אותה על המחשב, אבל אפשר להפעיל אותה גם על מחשב בו היא אינה מותקנת. היא יכולה להצפין כוננים שלמים, או ליצור “כוננים” מתוך קבצים שיצרתם בעזרתה והיא גם מבוססת קוד פתוח, מה שנותן לה יתרונות מסוימים על פני תוכנות אחרות. קוראים לה TrueCrypt, ואנחנו נדון בה במאמר הבא.

אבטחת המחשב, חלק ב’: אבטחת מידע – הרשאות

במאמר הקודם עסקנו באבטחת הגישה למחשב באמצעות התוכנות שעליו (כולל מערכת ההפעלה). אבל מחשבים באים והולכים, מפורמטים ומשודרגים; הדבר הכי חשוב במחשב שלכם הוא המידע שעליו. המידע שלכם.

לכולנו יש מידע על המחשב: מסמכים שכתבנו, תמונות ששמרנו, אימיילים וכתובות בתוכנת הדואר, ואפילו סימניות של אתרים בהם ביקרנו או נרצה לבקר בעתיד. איך שומרים על המידע הזה?

למעשה, יש כאן שתי שאלות: האחת נוגעת לשמירת המידע מפני אובדן או היעלמות, והתשובה לה היא גיבוי. נייחד לה מקום במאמר נפרד.

השאלה השניה נוגעת לאבטחת המידע – איך מונעים גישה לא רצויה למידע? טוב ששאלתם. זה אפשרי, לא קשה (לפחות לא קשה מדי), ושווה את המאמץ. מאמר זה ידון בפתרון אחד לבעיה ושמו הרשאות. במאמר הבא נדון בהצפנה. מוכנים? בואו נתחיל:

הרשאות

למערכת ההפעלה שלכם (בהנחה שיש לכם מערכת הפעלה עדכנית יותר מ-Windows 98) יש מנגנון הרשאות לא רע: לכל כונן, לכל תיקיה ולכל קובץ ניתן לקבוע (באופן גורף או פרטני) הרשאות שונות. לדוגמה, ניתן לקבוע שההורים יכולים לערוך קבצים בתיקיית מסמכי החשבונות והילדים לא יכולים אפילו לראות אילו מסמכים נמצאים שם, או שהבת יכולה לצפות בתמונות של החברות מהכיתה והבן לא יכול למחוק אותן.


ההרשאות של Windows מתבססות על משתמשים, קבוצות (שהן דרך נוחה לנהל מספר משתמשים יחד) ואפשרויות גישה לקבצים – קריאה, כתיבה, מחיקה והפעלה (במקרה שמדובר בקובץ להרצה, כגון תוכנה). רוצים לראות? פיתחו את סייר הקבצים (Explorer, ההוא עם הציור של התיקיה הצהובה), היכנסו לתיקיה כלשהי ובחרו בקובץ. קליק-ימני על הקובץ ובחירה באפשרות “מאפיינים” יציגו בפניכם מאפיינים שונים של הקובץ. עיברו ללשונית “אבטחה” ותקבלו מסך דומה לזה:

הרשאות עובדות במערכת הקבצים NTFS – זוהי מערכת הקבצים עמה מותקנות Windows XP, ויסטה ו-7. שימו לב – כוננים חיצוניים, כגון דיסק-און-קי וכרטיסי זיכרון, מפורמטים לעתים עם מערכת הקבצים FAT32, בה לא ניתן להגדיר הרשאות. אם הלשונית “אבטחה” לא קיימת, סימן שהכונן עליו נמצא הקובץ לא מפורמט עם NTFS ולא ניתן להגדיר הרשאות על הקבצים שבו.

ניתן לערוך שינויים בהרשאות של משתמש או קבוצה על ידי בחירתו, ולאחר מכן סימון של סוגי ההרשאות המבוקשים. אם המשתמש או הקבוצה לא מופיעים ברשימה, ניתן להוסיף אותם (נכון, בעזרת לחצן “הוספה…”) ואז לערוך את ההרשאות. לא לשכוח לשים לב למי יש הרשאות מנהל בבית – כל משתמש כזה יוכל לשנות את ההרשאות בחזרה (ולכן, לדוגמה, אצלי בבית רק לי יש הרשאות מנהל; כל שאר המשתמשים הם “משתמשים רגילים” שאינם יכולים לשנות את הגדרות האבטחה).

כללי אצבע: אל תגעו בקבוצת המנהלים (Administrators), בחשבון המנהל (Administrator) ובכל חשבון לא מוכר אחר (כמו SYSTEM או LOCAL SERVICE) – יש משתמשים וקבוצות המנוהלים על ידי מערכת ההפעלה, ואם תשחקו להם בהרשאות ייתכן שהמערכת לא תפעל כמו שצריך.

סיימתם? נהדר. עכשיו רק משתמשים מורשים במחשב יוכלו לגשת לקבצים.

רגע, אבל מה קורה אם המחשב נגנב או אובד? במקרה כזה, ניתן יהיה לחבר את הדיסק למחשב אחר, בו למי-שזה-לא-יהיה יש הרשאות מנהל, ולשנות את ההרשאות! שאלה מצוינת, התשובה במאמר הבא.

אבטחת המחשב, חלק א’

רבות כבר נאמר על נושא אבטחת המחשב, אבל זה בדרך כלל לווה במלים כמו “הצפנת 128 סיביות” (או 256, או 512) או “מפתח ציבורי”, או כל מיני מושגים כמו פורטים ו-RSA ודיבורים על וירוסים ותולעים. בואו נעזוב רגע את המלים הגבוהות ונתחיל, כמו שאמר מר סלוצקי, בהתחלה.

בהתחלה היה המחשב האישי, השולחני, והכי חשוב – המנותק. הוא היה מחובר לחשמל מצד אחד, ולמשתמש מהצד השני (באמצעות מקלדת ומסך), וזהו. הסיכון הכי גדול היה שמישהו יבוא ויגנוב אותו יחד עם התכשיטים והפיקאסו המקורי בסלון.

ואז נכנסו לחיינו שתי תופעות חדשות, פחות או יותר באותו הזמן: רשת האינטרנט, שחיברה אותנו (ולמעשה את המחשב) להמון מחשבים אחרים, והמחשבים הניידים, שהוציאו את המחשב מהבית ומיקמו אותו בסביבות פחות, איך נאמר את זה, בטוחות.

אינטרנט: להיות מחובר לכולם זה נחמד; הצד השני של המטבע הוא שכולם מחוברים אליך בדיוק באותו הזמן. מה קורה אם מישהו יכול לראות, ואולי גם לשלוט, במה שקורה אצלך במחשב? שני התרחישים המקובלים הם ביצוע שינויים (הרצת תוכנות, כיבוי תוכנות אחרות, וסתם גרימת נזק) וגישה למידע (קריאת קבצים, מסמכים, אימיילים, כמו גם דברים פחות נגישים כמו סיסמאות השמורות בדפדפן). לא נעים.

מחשבים ניידים: הימצאותו של המחשב מחוץ לבית מעלה משמעותית את הסיכוי להיעלמותו – אובדן, גניבה, ואפילו גישה רגעית בזמן שאתם לא מסתכלים. המשמעות במקרה של גניבה היא אובדן המידע שעליו; במקרה של גישה רגעית, אנחנו מדברים שוב על ביצוע שינויים וקריאת מידע.

הסירו דאגה מלבכם – יש פתרונות למצב!

אבטחת המחשב ברשת

הפתרון מורכב משלוש תוכנות הכרחיות, עוד אחת אפשרית, ומערכת נוספת (והכי חשובה), אותה נדחה (כמובן) לסוף:

1. חומת אש (firewall בלע”ז): זוהי תוכנה שבודקת את כל תשדורות הרשת הנכנסות למחשב והיוצאות ממנו, ומסוגלת לאתר ולסנן פעילות חשודה. לדוגמה: חומת האש מאפשרת שימוש בדפדפן – שיטוט באתרי אינטרנט, העלאת קבצים ועוד – אבל תחסום נסיונות של תוכנה לא מוכרת (נגיד, וירוס מרושע) “לטלפן הביתה” ולהלשין על כל הסיסמאות שגילה.

דוגמאות לחומות אש: Comodo וחומת האש המובנית של Windows.

2. אנטי- וירוס: תוכנה הסורקת קבצים ובודקת האם הם נגועים בווירוס. תוכנות האנטי-וירוס הקיימות היום מסוגלות גם לסרוק תוכנות אחרות שפועלות במחשב, קבצים המורדים מהאינטרנט, ואפילו אימיילים שמגיעים לתיבת הדואר.

דוגמאות: ESET (בתשלום), Microsoft Security Essentials (חינם).

3. עדכונים: בעולם התוכנה יש אקסיומה אחת חשובה: תמיד יש עוד באג. מה לעשות, כולנו (או לפחות רובנו) בני אדם, ואנחנו עושים טעויות או שוכחים משהו. תוכנות רבות מגיעות כיום עם מערכת עדכון, ה”מתקשרת הביתה” מדי כמה ימים ובודקת האם נתגלו ותוקנו בעיות. במקרה שהתשובה חיובית, המערכת תדע לעדכן את התוכנה על המחשב שלנו, על מנת להביאה למצב תקין. זה טוב לשגיאות שונות ומשונות (כמו התרסקויות או התנהגות בלתי הולמת אחרת), וזה חיוני לתיקוני אבטחה.

4. זיהוי תוכנות ריגול: יש תוכנות המציגות את עצמן כתמימות או אפילו עוזרות, אבל כשאף אחד לא מסתכל הן מלשינות ליוצרים שלהן על דברים שהן מוצאות במחשב. הכינוי שהודבק להן הוא רוגלה (על משקל תוכנה וחומרה, אין קשר לעוגיות).

דוגמאות: Spybot Search & Destroy ו-Windows Defender. מערכות ההפעלה החדשות של מיקרוסופט, ויסטה ו-Windows 7, מגיעות עם Windows Defender מוכנה לשימוש ומופעלת. אם התקנתם את Microsoft Security Essentials על XP, קיבלתם איתה את Defender באותו המחיר.

5. המערכת הכי חשובה לא ניתנת להורדה באינטרנט, ואי אפשר לקבל אותה על דיסק באף חנות: זהו הראש שלכם. האם אתם יודעים מה התוכנה שאתם עומדים להתקין אמורה לעשות? האם אתם בטוחים? קיבלתם המלצות עליה, או שההתראה המהבהבת בדף האינטרנט בו אתם צופים כרגע הכניסה אתכם לפאניקה? חישבו, בידקו, ואם אתם רוצים, שאלו אותי.

בפעם הבאה: אבטחת המידע שעל המחשב.

לכבות או לא לכבות – זו השאלה

מדי פעם שבה ועולה השאלה: האם לכבות את המחשב כשהוא לא בשימוש, או שמא עדיף להשאיר אותו דולק?

התשובה, כמובן, היא חד וחלק – תלוי. בואו נראה במה:

On-Off

הפסקת חשמל: ככל שהמחשב דולק יותר זמן, הסיכוי שלו “לפגוש” הפסקת חשמל עולה. באזורים בהם יש הרבה הפסקות חשמל, ובמקרים בהם המחשב מכיל מידע קריטי שרצוי לא לאבד, הפתרון הוא: לכבות כשלא משתמשים.

חום: שיעור קצר בפיסיקה: גופים מתפשטים בחום ומתכווצים בקור. כאשר המחשב פועל, הוא מתחמם, ורכיביו השונים מתרחבים. לאחר הכיבוי הוא מתחיל להתקרר, והרכיבים מתכווצים בחזרה. דולק-כבוי-מתרחב-מתכווץ – ומתישהו, משהו ישבר (המורה שלי לפיסיקה קראה לזה עייפות החומר). הפתרון: להשאיר דולק.

אנרגיה: כשהמחשב עובד, הוא צורך חשמל ומייצר חום. החום הזה מסולק באמצעות מאווררים אל חלל החדר, שם מטפל בו המזגן (בעיקר במשרד) – שצורך עוד חשמל. ומה עם כדור הארץ, איכות הסביבה, אפקט החממה? הפתרון: לכבות.

נוחות: הרבה יותר קל לעבוד עם המחשב אם בכל פעם שמגיעים אליו הוא מוכן לפעולה, ולא צריך לחכות דקה (או חמש) לאתחול. הפתרון: להשאיר דולק.

בלאי: במחשב יש הרבה חלקים נעים – מאווררים, דיסקים, עוד מאווררים. בנוסף, יש לכל רכיב אורך חיים משלו – אם אלה הלדים (הנורות הקטנות) הדולקות כל הזמן או אפילו המעבד (כן, גם הוא עלול למות פתאום מזקנה). המשוואה פשוטה: יותר זמן פעולה – פחות אורך חיים. הפתרון: לכבות.

גם המקלדת צורכת חשמל

יעילות: יש פעולות שכדאי לתת למחשב לעשות, אבל לא בנוכחותנו. לדוגמה – בזמן בדיקת עדכונים למערכת ההפעלה (Windows Update) המחשב מתקשר לשרתי מיקרוסופט וצורך רוחב פס, וזה מאט את הגלישה ברשת; הוא סורק את הדיסק, וזה מאט את הגישה שלנו למסמכים ולקבצים; הוא צורך זיכרון וכח עיבוד, וזה מאט את מהירות התגובה של המחשב לפעולות שאנו מבצעים. מסיבות אלה, עדיף לתת למחשב לבצע פעולות כאלה בזמן שאף אחד לא משתמש בו, כלומר בלילה (ואכן, Windows Update מכוון בדרך כלל לבדוק עדכונים ב-3:00 לפנות בוקר). כדי שהמחשב יוכל לעשות זאת, הוא צריך להיות ער בשעות כאלה… הפתרון: להשאיר דולק.

עלות: נושא העלויות היה המשמעותי ביותר לפני עשור ויותר. מצד אחד, מחשב דולק צורך חשמל, ויעיד על כך החשבון לחברת החשמל; מצד שני, הדלקה-כיבוי עלולה לגרום לקלקול המחשב, ומחשב חדש עלה המון. חישוב פשוט הראה שעדיף לשלם כמה שקלים יותר בחשבון החשמל מאשר 10,000 ש”ח על מחשב חדש. כיום, כאשר מחשב חדש ואיכותי עולה כ-1,000 ש”ח בלבד, המשוואה שונה. הפתרון: לכבות.

מבולבלים? בואו נעשה קצת סדר:

  • ניתן לכבות את המחשב בלי לחשוש – הסיבות העיקריות (עלות המחשב, הסיכוי לקלקול בעקבות הבדלי טמפרטורה) כבר לא עימנו.
  • השיקול העיקרי אמור להיות נוחות – האם אתם ניגשים הרבה למחשב למספר דקות, ואז עוזבים אותו עד לפעם הבאה? אם כן, יהיה יותר נוח להשאיר אותו דלוק.

לכבות? להדליק?

ומה אני עושה? אני עובד הרבה על המחשב, לפעמים באופן רצוף ולפעמים מספר דקות בכל פעם. אני מדליק אותו בדרך כלל בבוקר ומכבה לפני השינה (שלי ושלו). לפעמים אני נותן לפעולות מסוימות לרוץ במשך הלילה, ואז הוא נשאר כמובן דולק. את משימות התחזוקה אני מתזמן לבוקר – אני בדרך כלל מדליק את המחשב ואז מתפנה לקפה ולארוחת הבוקר, בזמן שהוא מתעדכן, מגבה ומאחה (כל אחת מהפעולות הללו נעשית בנפרד). כך אני יכול לראות מה קורה, ולטפל בבעיות ברגע שהן צצות.

מה אתם עושים? מה השיקולים שלכם?

עושים סדר במהדורות של Windows 7

Windows 7

מערכת ההפעלה החדשה של מיקרוסופט, Windows 7 (כבר יותר מחצי שנה בשוק, אבל עדיין נוצצת), “סובלת” מבעיה דומה לזו של קודמתה ויסטה: יותר מדי מהדורות. הכי בטוח ללכת על Ultimate, אבל גם הכי יקר; Starter הכי פשוטה, אבל בעצם פשוטה מדי. אז מה אתה אומר, Home Basic? או אולי Home Premium?

בואו נעשה קצת סדר:

Windows 7 מגיעה בשש מהדורות עיקריות, כאשר חמש מהן מגיעות בשתי גרסאות (32 ביט ו-64 ביט). הנה הן לפניכם:

Windows 7 Starter

Starter: הבסיסית ביותר. מגיעה רק בגרסת 32 ביט, לא כוללת את אירו (Aero, אפקט הזכוכית החצי-שקופה שהוצג לראשונה בוויסטה ושופר ב-7), ובדרך כלל לא ניתן להשיגה על גבי דיסק – היא באה מותקנת מראש על מחשבים ניידים, בעיקר נטבוקים.

לאווים נוספים:

  • אי אפשר לעבור בין משתמשים
  • אי אפשר לשנות את הרקע (“טפט”) של שולחן העבודה
  • אי אפשר לחבר צג חיצוני

ועוד כהנה וכהנה. בקיצור: המינימום ההכרחי שהחנות תיתן לכם, רק כדי שלא תצעקו על המוכר שנתן לכם מחשב בלי מערכת הפעלה. הלאה.

Home Basic: קצת יותר פעילה, אבל עדיין מוגבלת – אירו עובד חלקית, לא כוללת את תוכנת מדיה סנטר, חיבור מוגבל לרשת ביתית (אין אפשרות להתחבר למדפסת רשת, לדוגמה), ושאר דברים-קטנים-אבל-נוחים שתרגישו בחסרונם אחרי דקה או שתיים. יש גרסת 64 ביט, אבל אין דיסק – בהצלחה בהתקנה מחדש, אם אי פעם תצטרכו. אל תיתנו למוכר בחנות לדחוף לכם את Home Basic במסגרת עסקת חבילה.

Windows 7 Home Premium

Home Premium: סוף סוף הגענו לדבר האמיתי – גרסאות 32 ו-64 ביט מלאות, מדיה סנטר, כל האפקטים והפעלולים. כל מה שתצטרכו במערכת ביתית, כולל אפשרויות רשת.

מה בכל זאת חסר: דברים שלרוב לא תצטרכו אף פעם במחשב שולחני, אבל אולי תהיו חייבים במחשב נייד או במחשב שמחובר לרשת ארגונית:

  • אין הצפנה מובנית של קבצים
  • אין הצפנה כוללת של דיסקים באמצעות BitLocker
  • אין אפשרויות שונות של גישה מרחוק
  • אם אתם מדפיסים ממספר מקומות (לדוגמה – מהבית ומהמשרד), תצטרכו להגדיר את מדפסת היעד – אין הפניה אוטומטית למדפסת הנכונה בהתאם לרשת שאתם מחוברים אליה
  • חיבור לרשת ביתית בלבד, ללא דומיין (תחום) – לא מתאים למי שרוצה להתחבר לרשת הארגונית בעבודה
  • ממשק משתמש בשפות שונות – הממשק מוגבל לשפה שקניתם (לא לבלבל עם שפות הקלדה – אלה מגיעות בכל מהדורה)

אם אתם צריכים אחת מהיכולות הנ”ל, כדאי לכם להתחיל לחשוב על Ultimate.

Windows 7 Professional

Professional: כמו Home Premium, בתוספת מספר יכולות משרדיות – חיבור למדפסות רשת, לדומיין ועוד. לא ברור למה תכונות “מקצועיות” אחרות, כמו BitLocker, לא נכנסו למהדורה.

גזר הדין: לא פה ולא שם, לכו על Ultimate.

Enterprise: למעשה, מדובר במהדורת Ultimate ארגונית – כל האפשרויות והיכולות. המלכוד: אי אפשר לקנות בבודדת – גרסת Enterprise ניתנת לרכישה במסגרת חבילת רשיונות בלבד.

Windows 7 Ultimate

Ultimate: המהדורה האולטימטיבית, הכל כולל הכל ועוד קצת:

  • כל היכולות הגרפיות (אירו ואפקטים)
  • כל יכולות הרשת
  • כל אפשרויות אבטחת הקבצים
  • חיבור לרשת ארגונית
  • יכולות מולטימדיה מלאות
  • כמה שפות ממשק שאתם רוצים

נכון, זה יקר, אבל אם אתם צריכים להתחבר לעבודה או שיש לכם מחשב נייד, זו הדרך שכדאי לכם לבחור.

עדיין מבולבלים? דברו איתי.

PowerPoint: שמירת שקפים כתמונות

המצרכים הדרושים

PowerPoint (לא חשוב איזו גרסה)

לשמירה בגודל מסוים: מחשבון (המחשבון המובנה של Windows ממש נולד למשימה)

הוראות הכנה

פיתחו את המצגת ב-PowerPoint.

לחצו על לחצן Office > שמירה בשם (בגרסת 2007 או 2010. בגרסאות ישנות יותר, חפשו את התפריט קובץ > שמירה בשם), ואז Other Formats.

בחרו באחד מסוגי התמונות – אני ממליץ על JPG או PNG. שימו לב לתיקיה בה יישמרו התמונות!

לחצו על שמור ותקבלו את האפשרות לשמור את השקף הנוכחי או את כל השקפים שבמצגת.

זהו. צריך רק לדעת איפה האפשרויות מסתתרות…

הגדרות מתקדמות

רוצים יותר שליטה בתוצאה? בואו נקבע ל-PowerPoint מה יהיה גודל התמונות!

קודם כל, צריך לדעת מה הגודל הנוכחי: שימרו שקף אחד כתמונה, ואז פיתחו אותו בתוכנה המועדפת עליכם או בידקו את פרטי התמונה בסייר (אקספלורר בלע”ז – קליק ימני על התמונה > מאפיינים). חפשו את גודל התמונה בפיקסלים – אצלי, לדוגמה, PowerPoint אוהבת לשמור את התמונות ברוחב 960 ובגובה 720 פיקסלים.

בעזרת המחשבון, נחשב את היחס בין הגודל הנוכחי לזה המבוקש. לדוגמה, כדי לקבל תמונה בגודל 800 על 600, עלי לחלק 960 ב-800 ו-720 ב-600. היחס שיצא הוא 1.2 (במקרה זה, גם לגובה וגם לרוחב). במקרה שהגודל המבוקש גדול יותר מהגודל הנוכחי, נקבל שבר (לדוגמה – אם הייתי רוצה אורך של 1080 היחס היה 0.5).

עכשיו נברר מה גודל השקף:

בהגדרת עמוד (נמצאת בגרסת  2007 ו-2010 תחת הרצועה עיצוב שקופית או Design, בגרסאות קודמות בתפריט קובץ > הגדרת עמוד או File > Page Setup), נמצא את הערכים עבור רוחב וגובה. נחלק כל ערך ביחס המתאים כדי לקבל את הגדלים החדשים. לדוגמה: אצלי במחשב, הרוחב הוא 25.4 (ס”מ, אבל זה לא חשוב – החישוב יעבוד גם עם אינצ’ים או כל יחידת מדידה אחרת) והגובה הוא 19.05. נחלק ב-1.2 (היחס שחישבתי קודם) ונקבל 21.167 עבור הרוחב (עיגול של 21.1666667) ו-15.875 עבור האורך. נזין את הערכים החדשים, ובפעם הבאה שנשמור את המצגת כתמונות, הן יהיו בדיוק בגודל הרצוי.

שקפים שהפכו לתמונות
שקפים שהפכו לתמונות