נמען סודי

קיבלתם אימייל מעניין ואתם רוצים לשלוח אותו לכל מכריכם וקרוביכם? כתבתם מניפסט מהפכני ואתם רוצים להודיע על כך לעולם כולו? אתם רוצים להודיע משהו ליותר מאדם אחד, ומעוניינים בתגובה/אישור/הערות? חכו רגע, אל תשלחו את האימייל שלכם עדיין. הרשו לי להראות לכם משהו.

קודם כל, לפני שאתם מעבירים למישהו אימייל שקיבלתם, אנא ודאו שהוא אמיתי. שנית, עיצרו רגע לחשוב על המקבל: האם הוא ישמח לקבל את ההודעה שלכם, או שיש סיכוי סביר (ואולי יותר מכך) שהוא ימחק אותה מייד, ואולי אפילו יפטיר איזו קללה עסיסית אודות האנשים שמזבלים לו את תיבת הדואר?

אם עברתם את המשוכה – את בטוחה שההזמנה להרצאה שלך אכן אמורה להישלח לכל האנשים שבחרת, אתה בטוח שהסטיקר שעיצבת ישמח את כל המכותבים עליהם החלטת – יש לי (ולמכותבים שלכם) עוד בקשה קטנה: אל תפרסמו את רשימת המכותבים המלאה. בכל אימייל שאתם שולחים, אתם מציינים את כתובת השולח (אתם), וכן את כתובות האימייל של כל הנמענים בתיבת "אל" (To). זה טוב ויפה, וזו דרכה היחידה של תוכנת האימייל שלכם לבצע את המשלוח עד לתיבת הדואר של הנמענים, אבל בדרך, אתם מפרסמים לכל נמען את שמות כל הנמענים האחרים. אם כל נמען ישיב לכם, אפילו תשובה קצרצרה ("אני מגיע!" "ממתי את מרצה על ננוגיאופיזיולוגיה השוואתית?" "מצחיק!!!!1"), וילחץ בטעות על כפתור "השב לכולם" (Reply All), הרי שכל הנמענים האחרים יהיו שותפים בעל-כורחם לשיחה. בנוסף, זוהי חדירה אפשרית לפרטיותם של אנשים (אולי חלק מהנמענים שלך לא מעוניינים שכל העולם ידע את הכתובת האישית שלהם?), שלא לדבר על הצקות, הטרדות ומשלוח אימיילים לא-רצויים אחרים על-ידי מי מהנמענים לכל הנמענים האחרים.

אז מה עושים?

איך שולחים אימייל אחד להרבה אנשים, בלי לחשוף אותם זה לזה? יש פתרון פשוט: עותק מוסתר.

כל תוכנות האימייל מגיעות עם שני שדות עבור נמענים: "אל" – שדה אליו נוסיף את הנמענים הראשיים, ו"עותק" – שדה אליו נוסיף מכותבים שאמורים רק להיות מודעים לאימייל שלנו. זהו שריד לימים בהם שלחנו מכתבים שנכתבו או הודפסו בדיו על-גבי נייר (זוכרים?). מכתבים רשמיים פתחו בשורה "אל:" בתוספת שם הנמען – נאמר, פקיד זוטר במשרד לענייני משהו. מתחת לנמען הופיע "העתק:" – שמו של נמען נוסף, בדרך-כלל הממונה על הנמען הראשי, לדוגמה השר עצמו. זו היתה הדרך לכתב אדם אחד, אך להודיע על כך גם לאדם השני, ולא פחות מכך – לרמוז לנמען שלנו שהאדם השני יודע על המכתב ששלחנו ועוקב אחר ההתפתחויות. מאחר שההעתקים הללו נוצרו בעבר באמצעות נייר העתקה (נייר פחם), שדה הנמענים הנוספים (ההעתק) קרוי עד היום באנגלית "העתק פחם" (Carbon Copy, או בקיצור CC).

שני השדות הללו – "אל" ו"העתק" – זהים מבחינתה של תוכנת הדואר: היא תשלח את ההודעה לכל המכותבים במידה שווה, ללא קשר לשדה בו הם רשומים. קוראי האימייל יוכלו לראות את שם השולח, את שמות הנמענים הראשיים וגם את שמות הנמענים שקיבלו "העתק". אבל יש עוד שדה אחד, סודי למחצה: ההעתק המוסתר. שדה זה דומה למדי מבחינת תוכנת הדואר לשדות האחרים – היא תשלח עותק של ההודעה לנמענים המופיעים בשדה, אבל בהבדל אחד: שמות הנמענים המופיעים בשדה לא יופצו בהודעה. באנגלית נקרא השדה הזה "העתק פחם עיוור" (Blind Carbon Copy, או BCC). עכשיו אתם יודעים מה פשר האימיילים שאתם מקבלים למרות ששמכם בכלל לא מופיע ברשימת הנמענים, או – הרבה יותר מוזר – אם רשימת הנמענים ריקה לגמרי: השולח נהג בנימוס (קוראים לזה netiquette, "נימוסי רשת", ואנו נדון בהם אולי בפעם אחרת) וחסך מכם את החשיפה לאנשים אחרים.

עותק מוסתר בפעולה...
עותק מוסתר בפעולה…
...וככה זה נראה בצד המקבל. שימו לב לשדות "עותק" ו"אל" הריקים.
…וככה זה נראה בצד המקבל. שימו לב לשדות "עותק" ו"אל" הריקים.

אם איכם רואים את שדה ההעתק המוסתר, בידקו את הגדרות תוכנת הדואר שלכם. ב-Outlook, לדוגמה, תוכלו למצוא את ההגדרה הרלוונטית אם תיצרו הודעת אימייל חדשה, תגשו לתפריט אפשרויות ותוודאו שהמלבן עותק מוסתר מסומן (מואר). ככה זה נראה ב-Outlook 2010:

אפשרות עותק מוסתר ב-Outlook 2010
אפשרות עותק מוסתר ב-Outlook 2010

מהיום, כשאתם שולחים אימייל בתפוצה רחבה, אנא ודאו ששמות הנמענים נמצאים כולם בשדה העותק המוסתר. הם ואני מודים לכם מראש.

One thought on “נמען סודי”

  1. כל הכבוד על ההסבר הברור והגרפי, ואפילו המשעשע!!! תבוא אליך הברכה. עזרת לי!!! יונתן סגל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *